11. לטענת המערערים, הסעד שהעניק בית המשפט המחוזי, של קיום התמחרות "שוויונית", אינו מתאים ואינו ישים בנסיבות המקרה דנן, שכן משמעותו היא העמקה והחרפה של הקיפוח. לשיטתם, על מנת להסיר את הקיפוח, היה על בית המשפט לנקוט אחד משני הסעדים הבאים: מכירה כפויה באופן שמומחה ניטראלי יקבע את שווי החברה לאחר איזון, או מינוי בעל תפקיד לצורך פירוק החברה, תוך הקניית סמכויות חקירה באשר להתנהלות החברה. לדברי המערערים, בשעה שכל שנותר בחברה הוא מגרש אחד, הרי שהשיקול של פירוק חברה חיה ופעילה אינו רלוונטי עוד. לחילופין, מבקשים המערערים לקבוע כי הצעתם הייתה ההצעה הזוכה והם זכאים לרכוש את מניותיו של משה תוך קיזוז חובותיו לפי ממצאי רו"ח רבינוביץ'.
12. המערערים מדגישים כי הסעד של הסרת הקיפוח נועד לתקן את העוול שנגרם לצד המקופח ולא להבריא את החברה. לבית המשפט ישנו שיקול דעת רחב לפעול בכל דרך להסרת הקיפוח, ובלבד שהסעד שיינתן יביא לכך שהצד הנפגע יפוצה, הפגיעה תוסר, ומכאן ואילך הפגיעה לא תימשך. פסק הדין אינו מתיישב עם העקרונות הללו. ההתמחרות במקרה דנן העניקה יתרון לצד החזק על פני הצד החלש. לצד החזק יש את כל המידע אודות החברה, שליטה מלאה על החברה ויכולת להשפיע על השווי, בעוד שלצד השני אין השפעה, אין מידע ואין ידיעה על ההתחייבויות הקיימות בחברה. סעד אפשרי להסרת קיפוח – אם כי קיצוני – הוא מתן צו פירוק. כאשר מדובר בחברה בלתי פעילה, ובנסיבות בהן הקיפוח קשה, יש מקום לנקוט אמצעי קיצוני של פירוק החברה. אפשרות אחרת להסרת הקיפוח היא מכירה כפויה של המניות, אך זאת באופן שיתקן את העוול, יסיר את הקיפוח ויפצה עליו.
טענות המשיבים
13. המשיבים מקבלים את קביעתו של בית המשפט המחוזי ביחס לקיפוח המערערים בניהול ענייניה של החברה. בד בבד, הם סבורים שהסעד שנתן בית המשפט המחוזי מתאים לנסיבות המקרה דנן, נוכח מערכת היחסים בין הצדדים ואובדן האמון, שאינו מאפשר ניהול משותף של החברה. ההליך לא עסק בבירור של המחלוקות החשבונאיות והכספיות בין בעלי המניות בחברה ובצדק ערך בית המשפט הפרדה בין החוב הנטען לבין טענת הקיפוח והסעד שנדרש על מנת להסירו. המשיבים טוענים, כי בהליך שהתקיים בבית המשפט התברר כי פעילות החברה וניהול החשבונות שלה היו פרוסים לעיני המערערים והייתה להם ידיעה מלאה אודות מצבה הכספי של החברה. במשך שנים המערערים לא דרשו את מניותיהם וגם לא ביקשו להיות מעורבים בניהול החברה. המשיבים טוענים כי המערערים מנועים מלערער על פסק הדין שעה שזכו בתביעתם. בפסק הדין התקבלה טענת המערערים כי החברה התנהלה אגב קיפוח ובית המשפט העניק למערערים את הסעד לו עתרו – הסרת הקיפוח.