19. לפי המבחן הדיוני, אם בוחנים את המרצת הפתיחה שהגישו המערערים לבית המשפט המחוזי, הרי שהם ביקשו "הוראות וסעדים לשם מניעה והסרה של הקיפוח" וכן פירטו רשימה של סעדים קונקרטיים שבהם היו מעוניינים על מנת להסיר את הקיפוח בניהול החברה, כגון: זימונם לאסיפות בעלי מניות; שיתופם בהחלטות אסטרטגיות של החברה; מתן זכויות חתימה; מינוי מנהל שווה מעמד ועוד. בסופו של דבר, נפסק כי אכן החברה התנהלה תוך קיפוח המערערים, והסעד שניתן הוא סעד של הפרדת כוחות על דרך של התמחרות. בנסיבות אלה, ניתן לומר כי המערערים "נפגעו" מפסק הדין שכן הסעד שניתן אינו הסעד שביקשו מלכתחילה. אמנם המערערים ביקשו סעדים להסרת הקיפוח, אולם בית המשפט לא הורה על הסעדים הספציפיים אותם ביקשו. גם לפי המבחן המהותי, ניתן לטעון כי זכותם של המערערים קופחה, שעה שלפי תוצאת פסק הדין מניות החברה נלקחו מהם (גם אם תמורת תשלום) במכירה כפויה לאחר התמחרות. בנסיבות אלה, יש לדחות את טענת המשיבים לפיה המערערים אינם זכאים לערער על פסק הדין.
האם יש מקום להתערב בסעד שעליו הורה בית המשפט המחוזי להסרת הקיפוח?
20. בית המשפט המחוזי קבע כי החברה התנהלה תוך קיפוחם של המערערים, הן מכיוון שמשה ניהל את החברה תוך מידורם של המערערים, חרף העובדה שמעצם היותם בעלים של מחצית ממניות החברה הייתה להם ציפייה לגיטימית להיות שותפים לניהול; והן נוכח העובדה שמדובר בחברה שהיא "מעין שותפות" אשר בעלי המניות בה נקלעו למשבר אמון חריף, ואובדן האמון כשלעצמו מצדיק מתן סעד על ידי בית המשפט. המשיבים בחרו שלא לערער על עצם הקביעה כי החברה התנהלה תוך קיפוח המערערים או על כך שמדובר בחברה דמוית-שותפות שבה אבד האמון בין הצדדים. היינו, נותרה רק השאלה האם יש להתערב בסעד שעליו הורה בית המשפט המחוזי, קרי, הפרדת כוחות על דרך של התמחרות בין הצדדים.
21. בנקודה זו יש לדחות בקצרה את בקשתם של המערערים לצרף ראיות חדשות שנתגלו להם לאחר מתן פסק הדין. ראיות אלה, לשיטתם של המערערים, נועדו להוכיח כי משה ניהל את החברה במרמה, בהפרת אמונים, בקיפוח ובגזל כלפיהם. משעה שאין עוד מחלוקת כי החברה נוהלה תוך קיפוח המערערים, הרי שלא היה כל צורך בהגשת הראיות החדשות, שכן הן אינן רלוונטיות עוד למחלוקת. זאת, מבלי לבחון כלל את השאלה האם היה בידי המערערים להשיגן מוקדם יותר.
22. כעת לשאלה שבמחלוקת. סעיף 191 לחוק החברות מקנה לבית המשפט סמכות שבשיקול דעת "לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה כפוף להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה". בפני בית המשפט קשת רחבה של סעדים שאותם הוא רשאי להעניק לשם הסרת הקיפוח, ויש לו שיקול דעת רחב וגמישות בכל הנוגע לסעד שיוענק, בהתאם לנסיבות המשתנות של כל מקרה ומקרה, לשם הגעה לתוצאה הצודקת [רע"א 9646/04 חסקי אלון ייזום בניה והשקעות בע"מ נ' אריה מיכלסון חברה ליזמות בע"מ, פ"ד נט(3) 380, 384 (2005); ע"א 8712/13 אדלר נ' לבנת, [פורסם בנבו] פסקה 76 (1.9.2015) (להלן: עניין אדלר); ע"א 3303/13 סימן טוב נ' סימן טוב תקשורת בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 10 (29.12.2015); ע"א 5025/13 פרט תעשיות מתכת בע"מ נ' דדון חביב, [פורסם בנבו] פסקאות 8 ו-22 (28.2.2016); אירית חביב-סגל דיני חברות א 629 (2007)].
23. כאשר מדובר במצב של אובדן אמון בין בעלי המניות, כבענייננו, הצעד המתאים הוא ביצוע "הפרדת כוחות" בין הצדדים. בפסק דיני בעניין אדלר (פסקאות 90-83) ערכתי מיפוי של קשת הסעדים העומדים לרשותו של בית המשפט בבואו להורות על הפרדת כוחות בין בעלי מניות, לרבות יתרונותיהם וחסרונותיהם. בתמצית, אלה הן האפשרויות השונות: