אני סבורה כי הרציונל העומד בבסיס הלכה זו, לפיה אין לאפשר לבעל התפקיד השגת יתרון דיוני בתביעה עתידית שתוגש על-ידו בשם החברה באמצעות החקירה לפי סעיף 288 לפקודת החברות, נעוץ במעמדו הדואלי של בעל התפקיד, כמפורט להלן.
על מעמדו של בעל התפקיד
31. התמקדות באופן בו בעל התפקיד מתואר בפסקי הדין השונים מעלה כי מצד אחד, הפסיקה מרבה להתייחס אליו כ"ידו הארוכה של בית המשפט", וזאת, בין היתר לנוכח העובדה שסמכות החקירה הואצלה לו על-ידי בית המשפט (ראו גם: תקנה 37 לתקנות החברות (פירוק), תשמ"ז-1987 הקובעת כי "המפרק ישמש כפקיד בית המשפט, ובכפוף להשגחתו יפעיל את הסמכויות ויבצע את התפקידים האמורים בסעיף 382(1) לפקודה"; כהן, 364). בהקשר זה נקבע כי החלטותיו של בעל התפקיד הן החלטות מעין-שיפוטיות וכי ההליך הנדון בפניו הוא מעין הליך שיפוטי המתנהל בבית המשפט. משכך, מוחזק בעל התפקיד כמי שפועל באופן אובייקטיבי וחף מאינטרסים, וכמי שלא יעשה שימוש לרעה במידע המגיע לרשותו (ראו: עניין אדאקום, 498-497; כהן ועפארי, 55). אם כן, לנוכח מעמדו המעין-שיפוטי של בעל התפקיד, ותיאורו כגורם אובייקטיבי וחף מאינטרסים, מתחדדת השאלה בדבר ההצדקה לשלול ממנו את האפשרות לחקור נתבע עתידי או עד שצפוי להעיד מטעם אותו נתבע. אף המשיבים בענייננו העלו את הטענה לפיה אין מקום למנוע את חקירת המבקשים לנוכח מעמדו זה של בעל התפקיד והיעדר חשש לניצול מעמד זה לשם השגת יתרון דיוני (סעיף 54 לתשובת בעל התפקיד, וסעיפים 13 ו-21 לתשובת הכנ"ר).
32. התשובה לשאלה זו נעוצה, כאמור, במעמדו הדואלי של בעל התפקיד. אכן, בנוסף להתייחסות אל בעל התפקיד כ"זרועו הארוכה של בית המשפט", נזכר לא אחת כי בעל התפקיד הוא גם מי שבא בנעלי החברה ופועל כנציגה (ראו: עניין פלוק, פסקה 6; כהן, 371-368). משכך, נקבע למשל כי ראוי למסור לבעל התפקיד מידע אשר עובר לפירוק החברה היה מצוי בידי מנהליה ובעלי תפקידים אחרים בה, כדי שיוכל לנהל את החברה בצורה הטובה ביותר. עוד נקבע כי רואים את המידע כשייך לחברה, ועל כן מן הראוי שיהיה בידי נציגהּ – הוא בעל התפקיד (שם; כהן, 320). בהקשר זה הודגש גם כי החקירה לפי סעיף 288 לפקודת החברות נועדה לברר האם לחברה יש עילות תביעה נגד גורמים שונים, אשר בעל התפקיד יגיש בשמה.
33. מכאן עולה כי הפסיקה אשר עסקה בסוגיית מעמדו של בעל התפקיד הדגישה לעתים את אופיו ה"מעין שיפוטי" של בעל התפקיד, ולעתים הדגישה דווקא את ההיבטים בהם בעל התפקיד מייצג אינטרסים של צד אחד (החברה ונושיה) בתביעות קיימות ועתידות שיוגשו בשם החברה נגד חייבים פוטנציאלים.