פסק דין
1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' הנשיא א' אורנשטיין) בפר"ק 49700-10-12 [פורסם בנבו] שניתנה ביום 19.11.2017, ובגדרה הוחלט להורות למבקשים להתייצב לחקירה בהתאם להוראת סעיף 288 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: פקודת החברות).
השאלה העולה במסגרת הבקשה דנן היא: האם רשאי בית-המשפט לאשר לבעל תפקיד, אשר מונה במסגרת הליכי חדלות פירעון של חברה, לחקור במסגרת הסמכות המעוגנת בסעיף 288 לפקודת החברות, את מי שבוודאות גבוהה צפוי להעיד מטעמו של הנתבע בתביעה עתידית שתוגש על ידי בעל התפקיד בשם החברה.
רקע והליכים קודמים
2. המשיבה 2, Central European Estates N.V, היא חברה ציבורית הרשומה בהולנד, ועיקר פעילותה הוא בתחום הנדל"ן במרכז ובמזרח אירופה (להלן: החברה). החברה הייתה בשליטת המנוח יולי עופר ז"ל (להלן: המנוח) שהלך לעולמו בשנת 2011. לשם מימון פעילותה, גייסה החברה כספים באמצעות הנפקת אגרות חוב בישראל. במהלך חודש יוני 2012 הודיעה החברה למחזיקי אגרות החוב כי לא תוכל לעמוד בפירעון התשלום שיועד לחודש אוגוסט 2012. משכך, הגישה הנאמנת של מחזיקי אגרות החוב בקשה לבית המשפט המחוזי למינוי מומחה לבחינת הסדר חוב שבין החברה לבין נושיה בהתאם לסעיף 350 יח לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות). ביום 30.10.2012 הורה בית המשפט המחוזי על מינוי עו"ד יצחק עידן כמומחה מטעמו לבחינת הסדר החוב (להלן: המומחה).
3. בחוות דעת המומחה מיום 31.7.2013 צוין כי בעלי אגרות החוב והנושים האחרים של החברה טוענים שבכך שהמנוח עמד מאחורי החברה ותמך בה בפועל, הוא יצר מצג מפורש או מכללא בפני המשקיעים של החברה כי הוא ימשיך ויתמוך בחברה ככל שיידרש והם הסתמכו על מצג זה. משכך, צוין בחוות הדעת, כי לטענת בעלי אגרות החוב, כפי שבאה לידי ביטוי באסיפת המחזיקים, לנוכח מצג זה של המנוח, על עיזבונו ועל יורשיו להיכנס בנעליו ולהמשיך לתמוך בחברה. נוכח האמור, המליץ המומחה בחוות דעתו לבחון האם מגבשת התנהלותם של המנוח ואלה שפעלו מטעמו, עילת תביעה כנגד עיזבון המנוח ויורשיו מכוח דיני חדלות הפירעון ומכוח דיני ניירות ערך.
בהמשך לכך, הוחלט באסיפת מחזיקי אגרות החוב של החברה על מינוי משרד עורכי הדין גיא גיסין ושות', הוא משרדו של המשיב 1, לטפל בהגשת תביעות נגד עיזבון המנוח בשמם, וככל שיידרש אף בתביעות נגד נושאי משרה ובעלי שליטה נוספים בחברה.
4. ביום 5.8.2015 אושר הסדר הנושים (שתוקן ואושר ביום 2.12.2015) והמשיב 1, עורך-הדין גיא גיסין, מונה כבעל תפקיד להסדר הנושים של החברה (להלן: בעל התפקיד).
5. ביום 13.7.2017 הגיש בעל התפקיד בקשה לבית המשפט המחוזי להורות למבקש 1, אברהם לוי (להלן: לוי), ולמבקש 2, עורך-הדין צבי אפרת (להלן: עו"ד אפרת), להתייצב לחקירה אצלו בהתאם להוראת סעיף 288 לפקודת החברות. בעל התפקיד טען כי לוי, שהיה מנכ"ל חברת האחים עופר השקעות בע"מ, שהמנוח היה אחד מבעלי השליטה בה, ועו"ד אפרת שנתן שירותים משפטיים למנוח ואף מונה לאחד ממנהלי עזבונו, היו מעורבים באופן ישיר ומרכזי בדיונים ובהחלטות שעסקו בחברה ערב קריסתה, והם יוכלו לספק לו ידע הנחוץ לו לשם מילוי תפקידו.
המבקשים התנגדו לבקשה וטענו כי מטרת החקירה היא השגת מידע שיסייע לבעל התפקיד בהגשת תביעת מחזיקי אגרות החוב, ומשכך זימונם לחקירה נוגד את הדין. המבקשים הוסיפו כי הם לא היו נושאי משרה בחברה, ולכן סמכויות החקירה של בעל התפקיד בעניינם מצומצמות. כן נטען כי אין בידי המבקשים מידע בדבר "ייזום החברה, ייסודה, מסחרה, עסקיה או נכסיה" כלשון סעיף 288 לפקודת החברות, וגם משום כך אין לזמנם לחקירה. המבקשים הוסיפו כי המנוח לא היה בעל השליטה בחברה בתקופה הרלוונטית, וכי הוא העביר את כל זכויותיו ל"חברת נאמנות" שהחזיקה אותן בנאמנות לטובת אשתו. עו"ד אפרת הוסיף כי אין לזמנו לחקירה גם מטעמי חיסיון בין עורך-דין ללקוחו.
כונס הנכסים הרשמי, הוא המשיב 3 (להלן: הכנ"ר), צורף אף הוא להליך וטען כי יש להיעתר לבקשת בעל התפקיד לזמן את המבקשים לחקירה, וזאת בכפוף לכללי החיסיון.
6. בהחלטתו מיום 19.11.2017 עמד בית המשפט המחוזי על כך שהמידע לו זכאי בעל התפקיד בחקירה לפי סעיף 288 לפקודת החברות הוא מידע שמוגבל לענייניה של החברה בלבד, וכי בעל התפקיד אינו זכאי לחקור אדם שנגדו הוא מנהל או עתיד לנהל תובענה. בית המשפט המחוזי קבע כי לא יכולה להיות מחלוקת על כך שבעלי אגרות החוב מתכננים להגיש תביעה נגד עיזבון המנוח. עם זאת, נקבע כי תביעה זו אינה עתידה להיות מכוונת כלפי מי מהמבקשים, אשר אינם חבים בגין מעשי המנוח טרם פטירתו, ומשכך אין למנוע מבעל התפקיד לחקור אותם. הובהר כי המבקשים אף לא טענו כי בעל התפקיד מתכנן להגיש תביעה אישית נגדם, וכי ככל שתכלית החקירה היא לברר האם לבעל התפקיד יש יסוד להגשת תובענה עתידית נגדם, הרי שחקירה לשם מימוש תכלית זו מותרת. בית המשפט המחוזי הוסיף כי ככל שיתעוררו בחקירה שאלות שלדעת עו"ד אפרת יהיה במענה להן כדי להפר את חובת החיסיון שלו כלפי המנוח, הוא יימנע מלהשיב להן, וככל שתתעורר מחלוקת בעניין היא תובא להכרעת בית המשפט. לבסוף הוער כי גם אם המנוח לא היה בעל השליטה בחברה במועד הרלוונטי כטענת המבקשים, הרי שהוא היה מעורב בנעשה בחברה ואין בהעברת המניות כדי לאיין את החקירה המבוקשת.
לנוכח האמור, קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה והורה למבקשים להתייצב לחקירה אצל בעל התפקיד לא יאוחר מיום 10.12.2017.
על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור דנן.
הבקשה דנן
7. לטענת המבקשים, במצב דברים בו בכוונת בעל התפקיד להגיש בשם החברה תביעה כנגד צד שלישי, הוא אינו רשאי לעשות שימוש בסמכות החקירה מכוח סעיף 288 לפקודת החברות על מנת לאסוף ראיות להכנת התביעה. נטען כי יש בכך כדי להעניק לחברה יתרון דיוני בלתי הוגן רק בשל כך שהיא נכנסה להליכי חדלות פירעון. המבקשים מוסיפים כי לטענתם בית המשפט המחוזי שגה הן מבחינה משפטית והן מבחינה עובדתית כשקבע כי הלכה זו חלה רק במקרים בהם הנחקר הוא הנתבע העתידי עצמו.
8. מבחינה משפטית, כך נטען, צמצום ההלכה שנקבעה בבית משפט זה רק לחקירת הנתבע העתידי מנוגד לתכליתה של ההלכה, שכן גם חקירה מוקדמת של עדי הנתבע העתידי מעניקה לחברה יתרון דיוני משמעותי, שאינו קיים לה כאשר מוגשת תביעה בהליך אזרחי רגיל. בהקשר זה מדגישים המבקשים כי הם עדים "טבעיים" של הנתבע העתידי (עיזבון המנוח), וסביר שיעידו מטעמו לכשתוגש התביעה על-ידי בעל התפקיד בשם החברה. משכך, נטען כי חקירתם בשלב זה על-ידי מי שעתיד לייצג את החברה בתביעתה עומדת בסתירה לתכלית ההלכה שנקבעה בבית משפט זה, לפיה חברה אינה זכאית ליתרון דיוני רק משום שהיא נכנסה להליכי חדלות פירעון.
9. מבחינה עובדתית, כך נטען, שגה בית המשפט כשקבע כי התביעה המיועדת היא נגד עיזבון המנוח ולא נגד מי מהמבקשים, שעה שעו"ד אפרת הוא גם אחד ממנהלי עיזבון המנוח. בהקשר זה נטען כי "עיזבון" אינו אישיות משפטית, ולכן לא ניתן להגיש תביעה נגדו, אלא אך נגד מנהליו. עוד נטען כי התביעה של החברה נגד מנהלי העיזבון צפויה לייחס להם מעשים ומחדלים שבוצעו לאחר פטירת המנוח (הטענה בדבר הפסקת התמיכה הכלכלית בחברה לאחר פטירת המנוח), והיא אינה צפויה לעסוק במעשי המנוח טרם פטירתו, כפי שקבע בית המשפט המחוזי.
בהחלטה מיום 4.12.2017 הוריתי למשיבים להשיב לבקשה.
10. בתשובת בעל התפקיד נטען כי יש לדחות את הבקשה על הסף, שכן החלטת בית המשפט המחוזי היא החלטה בדבר זימון עד לגביה לא תינתן רשות ערעור לפי סעיף 1(5) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו). לטענת בעל התפקיד, זימונם של המבקשים לחקירה הוא למעשה זימון להעיד לפני בית משפט, במסגרת הליכי חדלות פירעון המתנהלים לפניו. כמו כן, לטענתו, המדובר בהחלטה דיונית מובהקת, אשר ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בה.
11. בעל התפקיד מוסיף כי יש לדחות את הבקשה אף לגופה. לטענתו, על-פי מידע שבידיו, המנוח עסק עד יום מותו באופן פעיל ומהותי בסוגיות הקשורות בחברה ובנושיה, נטל חלק פעיל בהחלטות מהותיות הנוגעות לניהולה של החברה ואף הזרים טרם מותו עשרות מיליוני שקלים לחברה ולנושיה. כן נטען, כי בהתאם למידע המצוי בידי בעל התפקיד, המבקשים נטלו חלק מרכזי בפעילות זו של המנוח, ולכן קיים בידיהם מידע אשר עשוי לשפוך אור לכל הפחות על אירועים אלה. כמו כן, להערכת בעל התפקיד, יש בידי המבקשים מידע רלוונטי קריטי על הנסיבות שהובילו לקריסת החברה.
12. עוד טוען בעל התפקיד כי התנגדות המבקשים להיחקר בפניו אינה נובעת מהגנה על אינטרס לגיטימי שלהם, אלא נעשית בשליחותם של יורשי עיזבון המנוח אשר עלולים להינזק מהמידע שעשוי להתגלות בחקירות. התנגדות זו, כך נטען, נועדה לעכב את החקירה באופן שעלול להקנות לנתבעים הפוטנציאלים יתרונות דיוניים כמו גם לגרום לנזקים ראייתיים.
13. עוד נטען כי הרחבת ההלכה כך שתחול אף על עדים פוטנציאליים עתידיים ולא רק על הנתבע העתידי מוטעית, שכן משמעותה היא מניעת האפשרות לזמן כל אדם שימסור מידע בעל ערך לחקירה מחשש שמא הוא יזומן להעיד בתביעה עתידית. בעל התפקיד אף מוסיף כי טענה זו מהווה "שינוי חזית", שכן בבית המשפט המחוזי טענו המבקשים כי אין להם כל מידע לגבי החברה, ואילו בבקשה דנן הם טוענים כי הם עדים טבעיים מטעם הנתבע.
14. בעל התפקיד מוסיף כי גם טענת המשיבים לפיה עיזבון המנוח אינו אישיות משפטית נפרדת היא הרחבת חזית אסורה באשר היא נטענה לראשונה בבקשה דנן. בעל התפקיד אף מדגיש בתשובתו כי חרף קביעת בית המשפט המחוזי, הוא טרם גיבש מסקנות ועוד לא קיבל החלטה על הגשת תביעה נגד העיזבון או יורשיו.
15. הכנ"ר אף הוא טוען בתשובתו כי יש לדחות את הבקשה, שכן בענייננו הצורך בחקירת המבקשים עולה על הפגיעה בהם. הכנ"ר סומך ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי לפיה ההלכה בנוגע לסמכות החקירה לפי סעיף 288 לפקודת החברות מצומצמת אך למצבים בהם הנחקר הוא הנתבע הפוטנציאלי. בענייננו, כך נטען, המבקשים לא הצביעו על פגיעה אפשרית בהם כתוצאה מהחקירה המבוקשת, והטענה הכללית בדבר יתרון דיוני בלתי הוגן אינה מצדיקה את סירובם להתייצב לחקירה.
16. המבקשים ביקשו להשיב לתשובת המשיבים לבקשה, ותשובתם הוגשה ביום 31.12.2017 בהתאם להחלטתי מיום 24.12.2017. בתשובתם מציינים המבקשים כי הצו אינו חל בענייננו, וכי לא אחת דן בית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט של פירוק להתיר חקירת אדם בפני בעל תפקיד. עוד מדגישים המבקשים כי אין בטענתם לפיה הם "עדים טבעיים פוטנציאלים של הנתבע העתידי" כל שינוי חזית, וכי הם אינם חוזרים בהם מטענתם לפיה אין להם כל מידע לגבי ייזום החברה, ייסודה, מסחרה, עסקיה או נכסיה. כן נטען, כי גם בטענתם לפיה עיזבון אינו אישיות משפטית אין כל הרחבת חזית אסורה, שכן המדובר באקסיומה משפטית, ולנוכח קביעת בית המשפט המחוזי לפיה התביעה לא תוגש נגד מי מהמבקשים, התעורר הצורך להבהיר זאת. המבקשים מוסיפים כי בעל התפקיד מנוע מלהעלות טענות בדבר עיכוב עבודתו שנגרם בעטים של המבקשים לנוכח כך שרק בחלוף שלוש שנים מיום מינויו הוא פנה למבקשים במכתב בו ביקש שיחקרו בפניו, והתנהלותו הייתה איטית אף בהמשך ההליכים נגדם.
17. להשלמת התמונה יוער כי ביום 5.12.2017 הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי, ולאחר עיון בתשובות המשיבים הוריתי ביום 7.12.2017 על עיכוב ביצועה עד למתן החלטה אחרת.
דיון והכרעה
18. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה, ולאחר שניתנה לצדדים הזדמנות לטעון בעניין החלת תקנת 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ושוכנעתי שלא ייפגעו זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם לתקנה זו, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש הערעור על פיה. אקדים את המאוחר ואציין כבר עתה כי דעתי היא כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי, כמפורט בפסקה 42.
טענתו המקדמית של בעל התפקיד
19. בפתח הדברים, ובטרם אפנה לבחינת הסוגיה המתעוררת בבקשה זו לגופה, אעיר כי יש לדחות את טענת בעל התפקיד, לפיה יש להחיל על ענייננו את הוראת סעיף 1(5) לצו, הקובעת כי לא תינתן רשות ערעור על החלטה בעניין הזמנת עדים.
פרשנותו של הצו, כמו כל דבר חקיקה אחר, נגזרת בראש ובראשונה מלשונו. לשון הצו מתייחסת לזימון עדים ולא לזימון נחקרים, כבענייננו, ודי בכך כדי לדחות את טענת בעל התפקיד.
יתר על כן, פרשנותו של הצו נלמדת גם מתכליתו. כידוע, מטרת הצו היא למנוע הגשת בקשות רשות ערעור על החלטות דיוניות-ניהוליות מובהקות ולייעל את ההליך המתברר בפני הערכאה הדיונית ובפני ערכאת הערעור (ראו: רע"א 3783/13 אי די בי חברה לפתוח בע"מ נ' שמיע, [פורסם בנבו] פסקאות 9-8 (5.6.2013); רע"א 6801/15 ברנשטיין נ' נכסים ח.ומ.ג בע"מ, [פורסם בנבו] פסקאות 20-12 (24.7.2016)). כמו כן, הצו נועד לצמצם את בקשות רשות הערעור על החלטות הביניים הניתנות במהלך המשפט, שעליהן יוכלו הצדדים לערער במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי (שם, פסקה 13). לפיכך, במסגרת בחינת השאלה האם הצו חל על סוגי החלטות מסוג מסוים, יינתן משקל רב לשיקול זה.
20. בענייננו, בשל טבען של החלטות מהסוג הנדון, שהכרעה לגביהן משליכה על ההליך כולו ועל נגזרותיו, לא יהיה טעם להשיג עליהן בסוף ההליך, לאחר שבעל התפקיד חקר כבר את מי שהתנגדו לחקירה. במובן זה, דיון של ערכאת הערעור דווקא בשלב הביניים יוביל לייעול ההליך ואף ימנע פגיעה בלתי הפיכה במתנגדים לחקירה, ככל שהתנגדותם תימצא מוצדקת.
נוכח האמור, איני סבורה כי החלטה לחייב אדם להתייצב לחקירה לפי סעיף 288 לפקודת החברות היא החלטה הבאה בגדרי הצו, ועל כן דין הטענה להידחות.
משנדחתה טענתו המקדמית של בעל התפקיד, אעבור לדון בבקשה לגופה.