11. ביום 29.1.18 התקיים דיון בבקשה. מנהל המשיבה נחקר על ידי ב"כ המבקש והשיב לשאלותיו, כמפורט בעמוד 2 משורה 13 ועד עמוד 3 בשורה 5 לפרוטוקול.
ב"כ הצדדים סיכמו על־פה טיעוניהם איש-איש כמידתו, כמפורט בעמודים 3–7 לפרוטוקול.
המסגרת המשפטית
12. סעיף 353א לחוק קובע:
הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערבה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.
13. באשר לסעיף 353א לחוק התקבלה כעיקרון הגישה כי סעיף זה קובע חזקה לפיה תחויב חברה בתשלום ערובה להבטחת הוצאות נתבע/ת בתביעה שהגישה (ר' רע"א 6176/09 התחלת ים אילת נ' הרפסודה הלבנה באילת (פורסם בנבו, 27.8.09); רע"א 10905/07 נאות אואזיס נ' זיסר (פורסם בנבו, 13.7.08)).
ברע"א 6528/14 רפיח בית החלמה נ' מ"י – משרד הבריאות (פורסם בנבו, 18.1.15) נפסק:
הנה כי כן, הנטל להוכיח כי יש הצדקה לפטור את החברה-התובעת מהפקדת ערובה מוטל עליה, שכן הכלל הוא חיוב החברה בהפקדת ערובה והפטור הוא החריג, אשר יחול רק מקום שבו הראתה החברה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, או שהוכיחה נסיבות אחרות המצדיקות את הפטור. בהקשר זה יש לבחון, בין היתר, את מצבה הכלכלי וכן את סיכויי התביעה אם כי, ככלל, אין לערוך בחינה מעמיקה של סיכויי ההליך ויש להיזקק לשיקול זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר. עוד נפסק כי משהגיע בית המשפט למסקנה כי יש לחייב את החברה-התובעת בהפקדת ערובה עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן כראוי בין כלל השיקולים הרלוונטיים.
(ר' רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 11.2.08); רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ, (פורסם בנבו, 23.5.11); פרשת זיסר לעיל; רע"א 9618/11 ארט יודאיקה בע"מ נ' אלי עד שינוע בע"מ (פורסם בנבו, 29.12.11).
14. בפרשת ל.נ. הנדסה לעיל קבע בית המשפט בין היתר כדלקמן:
מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו: פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר:
(א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא חריג...
זאת ועוד - ...שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה...
עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:
(א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל).
(ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד...