23. התובעת טוענת, לחילופין, כי שחר מנוע מלהסתמך על אי קיומו של התנאי המתלה מאחר והוא מנע את קיום התנאי, בכך שביום 31.5.16 הגיע להסכמה נוגדת עם ברנס, לפיה הוא ישוב לעבוד בחברה. דין טענה זו להידחות.
מהתרשמותי מעדותם של ברנס ושחר עלה בבירור, כי ברנס הוא שביקש למנוע את מכירת מניות החברה לתובעת, ואף לחץ על שחר לסגת מהתחייבותו לתובעת ולשוב לעבוד בחברה; לעומת זאת שחר היה מעדיף - אם הדברים היו תלויים בו - לקיים את ההסכם עם התובעת ולפרוש מפעילותו בחברה. כך, שחר העיד, כי אלמלא הגשת התביעה הראשונה והחששות שלו מפני השלכותיה, הוא היה מקיים את ההסכם ומוכר את מניותיו לתובעת (פ' 20.7.17 עמ' 466). לעומת זאת, ברנס העיד כי הוא מעוניין ששחר יוסיף לעבוד איתו כפי שהיה בחמישים השנה האחרונות (פ' 12.9.17 עמ' 570), והוסיף כי "אני בסך הכל רציתי דבר אחד – שכל הדבר הזה, כמו שהוא התחיל, הוא ייגמר. היינו בנושא הזה אצל השופט פרסקי ושם נגמרו כל הדברים האלה ואמנון חזר בחזרה וכל הדבר הזה הסתדר" (שם, עמ' 590). ברנס אף הוסיף והעיד כי הוא אמנם היה מוכן לשקול להתקשר עם התובעת בהסכם למכירת מניותיו בעקבות הפגישה מיום 7.5.16, אלא שההסכם לא יצא אל הפועל מאחר וטיוטת ההסכם שהציע מלול לא עיגנה את הדרישות שהציג ברנס במהלך הפגישה (פ' 12.9.17 עמ' 678-680).
בנסיבות אלה לא ניתן לקבוע כי שחר סיכל את קיום ההתקשרות בין ברנס לתובעת, נהפוך הוא, שחר, כאמור, היה מעוניין בכך שברנס והתובעת יתקשרו בהסכם והוא יוכל לקיים את התקשרותו א עם התובעת, אלא שברנס לא הסכים לכך מסיבותיו שלו.
24. על כן, יש לקבוע כי מאחר והתנאי המתלה שנקבע בהסכם בין שחר לתובעת לא התקיים, ההסכם בטל והתובעת לא רכשה זכויות כלשהן מכוח אותו הסכם. על כן, יש לדחות את תביעתו של מלול לאכיפת ההסכם או לתשלום הפיצוי המוסכם לפי ההסכם.
משקבעתי, כי אין לתובעת זכויות בחברה, אזי ברי כי אין לתובעת כל מעמד מכוחו יכולה היא לעתור לסעד של מתן חשבונות ביחס לכספי החברה.
25. לארח שנדחתה התביעה נגד שחר, יש לפנות ולדון בתביעה נגד ברנס.
ברנס טוען, כי דין התביעה נגדו להידחות על הסף לאור ההסכמות בינו לבין מלול מיום 5.6.16, לפיהן "הצדדים לא יתבעו בהווה ובעתיד האחד את השני בכל נושא הקשור בתביעה שהוגשה לבית המשפט על ידי שלום ברנס" (נספח 26 לתצהיר מלול). יש קושי לקבל טענות ברנס בעניין זה, מאחר וזיכרון הדברים בין ברנס למלול - העומד במוקד התביעה הנוכחית כלפיו - כלל לא הוזכר בתביעה הראשונה. כמו כן, אין חולק כי טרם אישור ההסכמות בפני בית המשפט ביום 7.6.16 ביקש ברנס להחתים את התובעת על הסכם לפיו היא תוותר על כל דרישותיה בחברה וזו סירבה לעשות כן. הניסיון להחתים את מלול על הסכם נוסף מלמד על אומד דעת הצדדים בעת שחתמו על ההסכמות ביום 5.6.16, שכן לו אכן סבר ברנס, כי ההסכם מיום 5.6.16 מונע ממלול להגיש תביעה, לא היה מבקש להחתים אותו על הסכם נוסף. אף לא סביר להניח, כי מלול, לו אכן סבר - כי ההסכם עליו חתם זה עתה מונע ממנו לתבוע את זכויותיו בחברה - היה מסרב לחתום על הסכם נוסף המעגן את אותה התחייבות בדיוק. עם זאת, איני רואה צורך לקבוע מסמרות בשאלה זו, מאחר וממילא סברתי, כי דין התביעה נגד ברנס להידחות לגופה.