16. לעומת זיכרון הדברים בין ברנס למלול, אשר לא הבשיל לכדי הסכם, זיכרון הדברים בין מלול לשחר הבשיל בסופו של יום לידי הסכם מחייב, אשר נחתם על ידי שחר ביום 18.1.16.
סעיף 1.3 להסכם קובע, כי הוא לא יכנס לתוקף באופן מידי:
"מוסכם ומקובל בין הצדדים כי הקונה יצרף את חתימתו להסכם וההסכם יכנס לתוקף רק לאחר שכל הדברים דלהלן במצטבר התקיימו בפועל:
1.3.1 אמנון חתם על הסכם זה ועל כל נספחיו המפורטים בסעיף 2.1 להלן, והפקיד אותם בידי עו"ד חדוה ביטון...
1.3.2 נחתם בפועל הסכם בין הקונה לבין בעל המניות השני בחברה שלום ברנס..."
סעיף 2 להסכם קובע, כי עם חתימתו יחתום שחר על כתב התפטרות מדירקטוריון החברה ועבודתו בחברה וכן על שטר העברת מניות. כן נקבע בסעיף 2, כי התובעת תשלם לשחר 30,000 ש"ח עבור המניות, אשר בשלב ראשון יופקדו בידי עו"ד ביטון כנאמנת; כמו כן, התובעת תביא לכך שהחברה תפקיד באופן הדרגתי כספים שיביאו לשחרור פקדון של שחר בגובה של 330,000 ש"ח המשועבד לבנק ואם ברנס יתנגד לכך - התובעת תפקיד את הכספים האמורים בעצמה.
סעיף 3 להסכם קובע, כי שחר יפסיק את פעילותו בחברה, וסעיף 4 קובע כי עם חתימת ההסכם על ידי התובעת היא תפעל להסרת שחר מכל ערבות או בטוחה לחיובי החברה בבנקים השונים. סעיף 5.1 הוסיף וקבע פיצוי מוסכם של 100,000 ש"ח על הפרת ההסכם. (נספח 7 לתצהירו של מלול).
מלול טוען, כי ההסכם עם שחר הוא תלוי רצונו ויכול לחתום עליו למעשה בכל עת שיסבור שנכון הדבר מבחינתו ולכן עם החתימה על ההסכם הפך ההסכם לתקף ומחייב. עמדה זו של מלול אינה עולה בקנה אחד עם לשונו הברורה של ההסכם ולפיו "מוסכם ומקובל בין הצדדים כי הקונה יצרף את חתימתו להסכם וההסכם יכנס לתוקף רק לאחר שכל הדברים דלהלן ובמצטבר התקיימו בפועל". (ס' 1.3 להסכם). התנאים שאמורים היו להתקיים טרם יצרף מלול את חתימתו, הם התנאים המתלים שבסעיף 1.3.1 ו-1.3.2 להסכם, ומשאלה לא התקיימו אין למעשה הסכם תקף בין הצדדים.
17. המחלוקת העיקרית בתיק נוגעת, כאמור, לתוקפו של ההסכם בין שחר לברנס. מחלוקת זו מתמקדת בסעיף 1.3 להסכם זאת בשל העובדה - עליה אין חולק - כי התנאי הקבוע בסעיף 1.3.2 לא התקיים, שכן לא נחתם הסכם בין התובעת לברנס.
לשיטתה של התובעת, ההסכם, החתום על ידי שחר, בלבד, מהווה הצעה בלתי חוזרת. ההסכם נבנה כך לאור רצונה של התובעת למנוע משחר לחזור בו מהסכמתו למכירת המניות לאחר שיושגו הסכמות עם ברנס. משמעות התנאי שנקבע הינה כי "התובעת רשאית לעכב את צירוף חתימתה להסכם עד לאחר קיום התנאי הנ"ל, אך היא תהא חייבת להוסיף את חתימתה ולהכניס את ההסכם לתוקף, לאחר קיומו" (סעיף 16 לתצהיר מלול). על כן, סבורה התובעת כי היא רשאית לותר על התנאי ולהכניס את ההסכם לתוקף באמצעות חתימתה בלבד, גם בהעדר הסכם מול ברנס.
עמדתם של הנתבעים שונה היא. לעמדתם, סעיף 1.3 קובע כי עסקינן בהסכם עם תנאי מתלה, אשר לא יכנס לתוקף אם לא יתקיימו שני התנאים הקבועים בו - חתימתו של שחר על ההסכם ועל כל נספחיו והפקדתם בידי עוה"ד חדוה ביטון, ב"כ של מלול וחתימת הסכם בין התובעת לברנס. מאחר והתנאי המתלה השני, קיום הסכם בין התובעת לברנס, לא התקיים, אזי ההסכם בטל.
בויכוח בין שתי עמדות אלה, סבורה אני כי הדין עם הנתבעים.