18. ראשית יש לבחון את פרשנות התנאי הקבוע בסעיף 1.3 להסכם.
סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ז - 1977 (להלן - "חוק החוזים"), קובע כי, בפרשנות ההסכם יש לבחון את "אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". כידוע, קיימת מחלוקת בשאלה האם יש לבחון במקביל את נסיבות החוזה ולשון החוזה, או שיש ליתן עדיפות ללשון החוזה ולבחון את נסיבות כריתת החוזה רק כאשר הלשון אינה ברורה. איני מוצאת להידרש למחלוקת זו, שהינה ממילא תיאורטית בעיקרה (ע"א 3894/11 דלק נ' בן שלום, עמ' 9-10 (פורסם בנבו) (6.6.13); וראה גם ע"א 8300/15 רשות הפיתוח נ' לבניין מוצרי מלט בע"מ, [פורסם בנבו] עמ' 10, 14 (29.8.17)), שכן בענינינו, לא רק שלשון ההסכם הינה ברורה וחד משמעית, אלא שגם נסיבות חתימת ההסכם אינן מצדיקות פרשנות הסוטה מלשונו הפשוטה של ההסכם.
19. לשון התנאי הקבוע בסעיף 1.3 לזיכרון הדברים הינו, חד משמעי וברור, והוא קובע במפורש כי ההסכם יכנס לתוקף רק לאחר שיחתם בפועל הסכם בין התובעת לבין ברנס. פרשנותה של התובעת אינה עולה בקנה אחד עם לשונו הברורה של ההסכם, ולא עלה בידי מלול להסביר את פרשנותו בפני בית המשפט, תוך שגם הוא הודה כי "אני מסכים שיש כאן איזה שהיא בעיה עם הניסוח" (פ' 13.6.17 עמ' 47).
מלול ביקש לטעון כי נסיבותיו של ההסכם מעידות על כך שהתנאי נועד עבורו, שכן הוא שהיה מעוניין להבטיח את כריתת שני ההסכמים במקביל עם שחר ועם ברנס, ואילו שחר היה מעוניין לעזוב את החברה בכל מקרה; על כן, אומד דעת הצדדים היה כי כניסת ההסכם לתוקף, תלןיה במלול והוא יוכל לעשות כן גם מבלי שהתנאי הדורש את ההתקשרות עם ברנס יתקיים. אלא שמהראיות בדבר נסיבות כריתת ההסכם עולה, כי התנאי נבע גם מרצונו של שחר, אשר ביקש כי ההסכם יותנה בכך כי ברנס יסכים - לכל הפחות - למכירת מניותיו של שחר לתובעת, לאור רצונו של שחר שלא להסלים את הסכסוך עם ברנס (ראה, בין היתר, סעיף 8 לתצהיר שחר, וכן עדות שחר בפ' 25.6.17 עמ' 271, 397). מבלי שאדרש לשאלה באיזה שלב החל הסכסוך בין ברנס לשחר, אין ספק כי בעת חתימת ההסכם בין שחר למלול הסכסוך כבר החל - גם אם טרם הגיע לשיאו; אני מקבלת את עדותו של שחר, כי הוא אמנם היה מעוניין לעזוב את החברה אולם לא רצה לעשות כן במחיר של הסלמת הסכסוך עם ברנס. הפרשנות לפיה התנאי שדורש את קיומו של הסכם עם ברנס מחייב את שני הצדדים להסכם עולה בקנה אחד גם עם לשון זיכרון הדברים בין שחר למלול, אשר הבהיר כי לצורך כריתת הסכם מפורט בין הצדדים יש להגיע להסכמות עם ברנס וזאת ללא סייגים כלשהם לפיהם התנאי מחייב רק את אחד הצדדים בהסכם (סעיף 3 לזיכרון הדברים, נספח 3 לתצהיר מלול).
על כן, אין בנסיבות כריתת ההסכם כדי להצדיק סטיה מלשונו החד משמעית של ההסכם, ויש לקבוע כי בהתאם לסעיף 1.3 תוקפו של ההסכם הותנה בקיומו של הסכם בין התובעת לברנס. מסקנה זו עולה גם מתוך התנהגותו של מלול, שהיה מעונין לרכוש את כל המניות בחברה והשאיר לעצמו פתח מילוט בדמות תנאי מתלה, ככל שברנס לא יחתום על הסכם עימו, ההסכם עם שחר לא יחייב אותו, משלא התקיים התנאי המתלה, שכן אם רצה לרכוש את מניותיו של שחר בלבד, לא ברור הצורך בתנאים המתלים שבהסכם ויכול היה לעשות כן ללא כל תנאי.