--- סוף עמוד 2 ---
חוקתית ולמרות שחוקק לאחר חוק העונשין וחוק הספנות הרי שלזכויות החוקתיות שבו יש השפעה על הפרשנות שיש לתת גם לחיקוקים שחוקקו לפני שהוא בא לעולם. ראה בענין זה בג"צ 3914/92, לב נ' בד"ר
מח (2) ע' .491
ב. הגשת אישום מחייבת את הנאשם להתגונן ולהוציא כסף על הגנתו זו
ולעיתים כסף רב מאוד.
ג. לכאורה חוק היסוד מחייב לכן גישה פרשנית חדשה גם לסעיף 80א'
לחוק העונשין בכיוון של הרחבת הזכות להחזר ההוצאות, למען לא תהיה ידה של התביעה "קלה על ההדק" ולמען ידעו חוקרים האוספים את חומר הראיות את אחריותם לקיום "ודרשת היטב" (דברים י"ז (ד).
ד. הואיל וכך, אין זה נכון להחליט בשאלת חיוב המדינה להחזר ההוצאות
רק לפי הפרשנות שניתנה לס' 80לפני חוק היסוד, ויש לבחון האם במקרה הקונקרטי האיזון בין זכות היסוד של הפרט לאי פגיעה ב"כיס" לבין הצורך להעמיד עבריינים לדין אינו מצדיק חיוב בהחזר הוצאות.
ה. במקרה שלפנינו, ב"כ המערערים טוען בסיכומו כי החקירה שעל יסודה
הוגשה התובענה נגד המערערים נוהלה לא רק באופן חובבני ובלתי מקצועי אלא שגישת החוקרים היתה נגועה במשוא פנים שריח רע נודף הימנה.
בית הדין בהחלטתו בה דחה את הבקשה לחיוב בהוצאות, אמנם דחה את טענת חוסר תום הלב מצד החוקרים (סעיף 10בע' 2להחלטה), אך גם בהחלטה זו וגם בהחלטה שקדמה לה, לענין הטענה שאין להשיב על האשמה, קיבל את טענת המערערים בדבר חוסר המקצועיות של החקירה וכך כתב בענין זה ביה"ד (ע' 2מפסק הביניים):נ
"מהראיות שהונחו עד כה בפני ביה"ד מסתבר כי הפגם של "חוסר מקצועיות" אותו מיחסת התביעה לנאשמים דבק במידה לא מועטה בחוקרים עצמם הן באופן ניהול החקירה , גביית העדויות ורישומן והן בבדיקות המקצועיות שערכו שעל סמכן ועל סמך נסיונם הגיעו למסקנות שהגיעו".
שאלתי את עצמי האם אין דברים אלו מצדיקים החזר ההוצאות למערערים מן הטעם שאלו הן "נסיבות אחרות המצדיקות זאת"?!
.8כאמור החלטתי לבסוף לדחות את הערעור ולהלן טעמי לכך.
.9חוק הספנות ובו סעיף 162עליו נסמכה הבקשה לחיוב המדינה בהוצאות חוקק בתשל"ג - .1973התיקון בס' 80לחוק העונשין מתשל"ז 1977אשר הוסיף לו את העילה "או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת", תוקן ב- .1995
.10המחוקק לא מצא לנכון לתקן גם את סעיף 162לחוק הספנות והוא נבדל כיום מס' 80לחוק העונשין בשניים:ב
א. בעוד שבס' 80לחוק העונשין נאמר:ו"לא היה יסוד" בחוק הספנות נאמר