כאן המקום לחזור ולהזכיר את מהות החובה החלה על נושאי משרה בחברה כפי שנקבעה כבר לפני למעלה מ – 60 שנים, ע"י כבוד השופט חשין בהמרצה 100/52 חברה ירושלמית לתעשיה בע"מ נ' יוסף ואדוארד אגיון (פורסם בפד"י כרך ו' 887 וגם בתקדין):
"...אנשים הנוטלים לידיהם את השליטה הגמורה על עסקיה של חברה חייבים לזכור, כי אין הם בני חורין להקריב את האינטרסים אשר הם מצווים להגן עליהם, ולכוון לטובת עצמם, בשעה שהם פועלים כביכול בשם החברה, עסקים הראויים ליפול בחלקה של החברה...
...
... מנהלי חברה משמשים שלוחי החברה ועושי דברה. במידה מסוימת הם נאמני החברה, וכמנהלים עליהם לכוון את מעשיהם לטובת החברה, ורק לטובתה. שום אינטרס אישי, צדדי, אסור לו כי ישפיע עליהם ויסיר את לבם מאחרי החברה וטובתה..."
בקצירת האומר, לא הייתה בהתנהלותם של רון ודן מידה של אינטגריטי והיא עולה כדי הפרת חובות האמון שלהם כלפי החברה.
10. טענת התובעות, לפיה רון הפר את התחייבויותיו על פי הסכם העבודה שנכרת בינו לבין אינטגריטי, אינה יכולה להתברר במסגרת ההליך כאן, מאחר ועניין זה מסור לסמכות בית הדין לעבודה. לציין, כי ביום 9.11.2014 נכרת בין רון לבין אינטגריטי הסכם קבלן (נספח 6 לתצהירו של ארז) ולא נטען כי רון הפר את התחייבויותיו על פי הסכם זה.
11. מהאמור לעיל, נראה כי רון ודן, ובן אשר הצטרף אליהם בשלב מאוחר יותר תמורת 5% מהמיזם שיזמו הנתבעים באמצעות ארמרון, הפרו את חובת האמון כלפי דופל, ומתעוררת השאלה האם לתובעים או לארז יש זכות או מעמד לתבוע את הנתבעים בשל ההפרה האמורה או שהיה על ארז כבעל מניות בדופל להגיש תביעה נגזרת נגד הנתבעים לאחר קבלת אישור בית המשפט.
בע"א 741/01 מאיר קוט נ' עיזבון ישעיהו איתן (פורסם בתקדין) (להלן: "עניין קוט"), הנזכר בסיכומי התובעים, נקבע (שם, פסקה 7):
"תביעתו של המערער כנגד גוטמן מתבססת על הפרת אחריותו כמנהל כלפי בעל מניות בחברה. הדבר מעלה את השאלה באיזו מידה קימת חובת אימון של מנהל כלפי בעל מניות אינדיבידואלי, להבדיל מחובת אימון כלפי ציבור בעלי המניות כולו. בעניין זה קבע סעיף 96 כז (ב) כי אין באמור בסק' (א) (העוסק בחובות אימון של מנהל כלפי החברה) "כדי למנוע קיומה של חובת אמונים של נושא משרה כלפי אדם אחר". הוראה זו פותחת פתח לייחוס חובת אמונים למנהל לא רק כלפי החברה אלא גם כלפי בעל מניות...
...
מסקירה תמציתית זו ניתן לומר: בשיטה האנגלו-אמריקאית, ככלל, מנהל חב חובת אימון לחברה בלבד. עם זאת, בנסיבות מסוימות, הוא עשוי לחוב חובת אימון גם כלפי בעל מניות אינדיבידואלי מקום שנוצרת מערכת יחסים מיוחדת המקימה חובה כזו, בין על בסיס הסכמי, בין על רקע יחסי שליחות, בין על רקע נסיבות אחרות מהן עולה כי המנהלים בהתנהגותם נטלו אחריות כאמור, או ששורת הצדק ועקרונות תום לב כלליים מחייבים כי תקום אחריות כזו.
...
... מדובר גם בחברה פרטית קטנה שבה היחסים הם כבמעין שותפות ובה קיימת נטייה גוברת לייחס למנהלים חובות אימון כלפי בעלי המניות (ע"א 283/62 הזז נ' לסלו...) לגבי חברה מסוג זה אמר בית המשפט כי היחסים בה הם כבמעין שותפות המתנהלת מתוך אימון הדדי ולכן נוצרת חובת אימון בין המנהל לבעל המניות לנהוג כלפיו בנאמנות...".