לציין, כי בספרו "דיני אמונאות חובת אמון בתאגיד ובדין הכללי", מתייחס פרופסור עמיר ליכט לעניין קוט בהקשר של מקור החובה כלפי בעל המניות, ומסביר כי הדין הנוהג או הרצוי מחייב שתהיה הבחנה בין מקור החובה של נושא משרה כלפי החברה לבין מקור החובה של נושא משרה הנובע מיחסים המקימים חובת אמון. בהקשר זה מוסיף פרופסור עמיר כי "אדם יכול לשאת בחובות אמון נפרדות כלפי מספר נהנים, ובלבד שאין חשש לניגוד ביניהן" (שם, ע' 222).
בהתחשב בהלכה שנקבעה בעניין קוט, ובנסיבות העניין, לפיו התאחדו ארז, דן, רון ובן לפתח את ה – Smart Browser, ובמטרה שקבעו לעצמם בעלי המניות בדופל, נראה כי יש מקום להכיר כי על נושאי המשרה בדופל, קרי רון, דן ובן מוטלת חובת אמון כלפי ארז. במיוחד, בהתחשב בכך שארז הפנה את ציון אל דן ורון לצורך עדכון/תיאום טכנולוגי לקראת קליטתו של ציון כמנכ"ל דופל (סעיף 34 - 35 לתצהירו של רון), וסביר שלא היה נוהג כך, אילו ידע שדן ורון ינצלו את היכרותם עם ציון כדי לנטוש את דופל ולהקים חברה חדשה בתחום אבטחת המידע באינטרנט. בהקשר זה, יש לציין כי בזמן אמת, דן ורון לא העבירו לדופל את כל הידיעות שקיבלו מציון או הגו בקשר עם המוצר החדש שהציע לפתח, ובכך יש משום הפרה של החובה הקבועה בסעיף 254 (א) (4) לחוק החברות. להוסיף, כי דופל אינה פעילה עוד, ובמצב דברים בו מצד אחד נתבעים שלושה מבעלי המניות על ידי בעל מניות אחד, מבלי שיש בחברה בעלי מניות נוספים, הוגן ויעיל יותר לברר את הסכסוך במסגרת תביעה אישית ולא במסגרת תביעה נגזרת. עוד יש לזכור כי על מכלול התנהלות זו חלה חובת תום הלב ופעולה בדרך מקובלת. יקשה לומר שהתנהלות זו ראוי שתהפוך להתנהלות מקובלת. כך דומה שתום הלב ממנה והלאה. אכן אין להגביל את חופש העיסוק הבחירה וזכותו של עובד, שותף או בעל מניות, לקום יום אחד ולקבל החלטה כי הוא צריך "להמשיך הלאה". עם זאת, חופש העיסוק אינו כסות להתנהלות שלא בתום לב או להפרת חובות חוזיות או חובות אמון.
12. סעיף 256 (א) לחוק החברות, קובע כי על הפרת חובת אמונים יחולו הדינים החלים על הפרת חוזה בשינויים המחויבים, כמו כן, נמצא כי רון, דן ובן הפרו את הוראות סעיף 21 לתקנון דופל. משכך מתעורר הצורך לבחון האם יש לראות בציון כמי שעוול כלפי ארז בגרם הפרת חוזה, כאמור בסעיף 62 (א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] שזו לשונו:
"מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק – ממון".