ככל שמדובר בהפרת הוראות סעיף 21 לתקנון דופל על ידי דן, רון ובן, נראה כי אין קושי להחיל את הוראות סעיף 62 (א) לפקודת הנזיקין, לפי שמדובר בחוזה. ככל שמדובר בהפרת חובת באמונים הקבועה בסעיף 254 לחוק החברות, על ידי רון, דן ובן, נראה כי אפשר להחיל את הוראות סעיף 62 (א) לפקודת הנזיקין, מכוח הוראות סעיף 256 (א) הקובע כי על הפרת חובת האמונים יחולו הדינים החלים על הפרת חוזה ובכללם הוראות סעיף 62 (א) לפקודת הנזיקין. יש להוסיף, כי סעיף 256 (ג) לחוק החברות מתייחס באופן מפורש להתערבות של צד ג' בהפרת חובת האמונים וקובעת כי חברה רשאית לתבוע מצד ג' לבטל פעולה שנעשתה תוך הפרת חובת אמונים או לתבוע פיצויים בשל הפרה כאמור אם צד ג' "ידע על הפרת חובת האמונים של נושא המשרה, וידע או היה עליו לדעת על העדר אישור לפעולה". ראו עוד לעניין זה בפרק השישי "אחריות צדדים מעורבים" לספרו של פרופסור עמיר ליכט הנזכר לעיל.
ציון העיד על עצמו כבעל 20 שנים של ניסיון בתפקידים בכירים בשוק היי טק העולמי (סעיף 2 לתצהירו), ובמעמדו זה, סביר להניח שידע שדן ורון מנהלי התוכן בדופל חבים בחובת אמונים כלפי דופל וארז. למצער, עליו היה עליו לדעת. יתר על כן, ארז הפנה את ציון אל דן ורון כדי שאלה יספקו לו מידע אודות הטכנולוגיה אותה הם מתכוונים לפתח באמצעות דופל. משכך, עצם ההצעה לרון ודן לפתח מוצר חדש בתחום האבטחה שלא במסגרת דופל והפעולות בהן נקט יחד עם רון ודן לקידום רעיון זה או כפי שהעיד (ש' 14 ע' 389 לתמליל הדיון מיום 5.6.2016): "שיתפתי את רון ודן בקונספט בתחום ה – Web Application Security" , הם בבחינת הגורם לכך שרון ודן הפרו את התחייבויותיהם לדופל, מבלי שהיה לכך צידוק. לציין, כי בהמשך חקירתו אישר ציון כי ידע שרון חשוב למיזם של דופל (שם, ש' 1 ע' 391). עוד עולה מחקירתו של ציון שהוא החל לפעול לקידום המיזם של ארמרון יחד עם רון ודן, מבלי ליידע את ארז אשר הפנה אליו את רון ואת דן במטרה לגייסו כמנכ"ל דופל (שם, ש' 19 ע' 393).
נוכח אלה, נראה כי ציון עוול כלפי דופל וארז בגרם הפרת חוזה כמשמעותה בסעיף 62 לפקודת הנזיקין.
13. טענת הנתבעים כאילו ארז גרם לסגירת דופל בהתנגדותו להרחבת היקף פעילותו של רון בדופל על חשבון עבודתו באינטגריטי, אינה מתיישבת עם טענתם לפיה קרן גלילות לא הסכימה להשקיע בדופל. יתר על כן, טענה זו אינה יכולה לסייע לנתבעים, משום שאין חולק שבלעדי דן ורון, לא ניתן היה לפתח טכנולוגיה במסגרת דופל, באשר ארז ובן לא היו אנשי תוכן. לכך יש להוסיף, כי נוכח מסקנותיי לגבי התנהלותם של רון ודן, נראה כי חלקו של ארז בסגירת דופל אם בכלל היה קטן, בהתחשב בכך שביום 22.2.2015 ועוד קודם להגעתו של ציון, הגיע להבנות עם רון באשר להיקף עבודתו ומעורבותו בדופל (נספח 6). מכל מקום, אין בטענה זו של הנתבעים כדי לשנות מההכרעה בתובענה כאן המתבססת על נפקות ההצעה של ציון וההיענות של דן, בן, ורון לפיתוח מוצר אבטחה במסגרת ארמרון במקום לפעול לפתח במסגרת דופל את המוצר האמור או את הרעיונות שעמדו בבסיס ייסוד דופל. מטעם זה, איני רואה להידרש לטענות הנתבעים 1, 3 – 4, באשר ליחסים בין ארז לבין רון ובאשר להסכמתו או אי הסכמתו של ארז לוותר על העסקת רון לטובת דופל (סעיפים 53 – 76 לסיכומים).