בעניין החלות של חוק שעות עבודה ומנוחה על נהגי משאיות, נקבע -בע"ע (ארצי) 15546-05-11 שמעון בוסקילה נ' נתיבי מעין אביב בע"מ [פורסם בנבו] (24.2.15):
"האם תנאי עבודתו של המערער לא אפשרו לחברה כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלו? לטעמינו התשובה לכך היא שלילית. החברה לא הוכיחה, מדוע לא ניתן לפקח על שעות העבודה והמנוחה של המערער. למשל מדוע לא ניתן לנהל רישומי נוכחות על שעת ההתייצבות לטעינה במחסן בית האריזה, ועל היציאה ממנו, וכן על שעת היציאה לנסיעה לפי סידור העבודה, ההגעה למרכזים הלוגיסטיים, ההמתנה לפריקה שם, היציאה מהם והנסיעה בחזרה. אכן יכול ויטען כי לחברה אין יכולת לבחון את הדווח של המערער, כפי שנקבע בעניין גמליאל. אלא שלטעמינו, מאז המועד בו נדון המקרה של גמליאל ועד ימינו נכנסו טכנולוגיות המאפשרות לשמור על קשר רציף עם נהג, ולפקח על שעות עבודתו, גם מבלי שטכנולוגיות אלה יפגעו בפרטיותו מעל הנדרש. כך למשל, אין מניעה מלקבל דווח על שעת יציאה, מסלול נסיעה מועדי הגעה ויציאה מהמרכזים הלוגיסטיים וכיוצ"ב. כך, שביחד עם הטכוגרף, יאפשרו לבחון, מהן שעות העבודה של המערער, ועוד כהנה אמצעי פיקוח, וזאת אף מבלי להידרש למחלוקת אודות המשמעות שיש ליתן בעניינינו למערכת האיתוראן שהותקנה. במקרה זה, לפחות לטענת החברה, ניהל המערער יומני הובלות. אמנם, יומנים אלה לא כללו את הנתונים האמורים, אך לא היה כל קושי לדרוש כי נתונים אלה יופיעו. זאת ועוד, בשונה מהמקרה שנדון בעניין גמליאל, כאן למערער היה קשר עם מקום העבודה לפחות פעם ביום, דבר שאיפשר לבחון את סבירות דווחי המערער.
כאמור, על מנת שעובד יבוא בגדרו של החריג הקבוע בסעיף 30(א)(6) לחוק, אין נדרשת יכולת לקיים פיקוח מוחלט במסגרתו ידע המעסיק, בכל רגע נתון, האם עומד העובד לרשות העבודה, אם לאו. גם מעסיקו של עובד העובד בבניין משרדים והמחתים כרטיס נוכחות, אינו יכול בכל רגע נתון לדעת, האם העובד עומד לרשות העבודה אם לאו. לגבי זה כמו לגבי זה, העובד בבניין המשרדים והעובד מחוץ לחצרים (בתנאים מסויימים), נדרש מעסיקם לסמוך על יושרו ומהימנותו. בהעדרם של אלה לא יכונו יחסי עבודה. בעניין אברהם רון הודגש כי החריג המתייחס לחוסר היכולת לפקח על עבודה מחוץ לחצרים מתייחס, בעיקרו של דבר, למקרים בהם לעובד אין קשר עם מקום העבודה, או שהקשר שלו הוא אקראי. מקרים בהם, בין היתר, העובד הוא שקובע את סדר עבודתו. לא אלה הן נסיבות העסקתו של המערער. לפחות פעם ביום הגיע המערער למקום העבודה, וסידור העבודה לא נקבע על ידו אלא על ידי החברה".