פסק דין
1. התובע עבד אצל הנתבעת, בתפקיד נהג משאית מנוף, החל מיום 1.5.11 ועד ליום 20.5.14, עת שהוא פוטר מעבודתו לאלתר, ללא הודעה מוקדמת.
התובע ביצע הובלות עבור חברת "רב בריח", שהייתה מזמינה שירותי הובלה של הנתבעת.
2. התובע טען כי הוא עבד שעות מרובות, כ- 10 שעות ביום, 5 ימים בשבוע, ללא הפסקה. שכרו היה "משכורת חודשית גלובאלית" והוא מעולם לא קיבל שעות נוספות. התובע טען כי הוא עבד כל התקופה במסירות ובנאמנות למעסיקתו ומעולם לא סירב לכל בקשת מנהלו, גם כאשר נדרש במפתיע לצאת ולעבוד במהלך יום חופשה או כאשר הודיע לו המעסיק, כדבר שבשגרה, שאין לו עבודה למחרת ולפיכך עליו להישאר בבית על חשבון יום חופשה.
התובע בוטח בביטוח מנהלים/קופת גמל בחברות שונות, בתחילה בחברת ביטוח "כלל" ולאחר מכן ב"הכשרה חברה לביטוח", אך לגישתו אף פעם לא קיבל דוח מחברות הביטוח.
3. ביום 15.5.14, בשעות אחרי הצהריים, הגיע התובע למפעל "רב בריח" באשקלון לאחר נסיעה שגרתית. הוא חיפש את מנהל העבודה במשרד המשלוחים ונאמר לו כי הוא בחדר האוכל. התובע טען כי כאשר יצא ממשרד המשלוחים הוא עבר דרך פינת בלאי של דלתות והרים עינית לדלת, שהייתה זרוקה על הקרקע, ושעלותה אפסית. הוא עלה למשאית כשהוא מחזיק את העינית לדלת בידו. לפתע מנהל המפעל, ששמו לא ידוע לתובע, פתח את דלת המשאית ושאל את התובע מה הוא לקח ליד משרד המשלוחים. התובע הראה את העינית לדלת אותה החזיק בידו. המנהל דרש מן התובע להוציא את המשאית אל מחוץ למפעל. התובע, היה המום, וביקש לדעת מה קרה, שכן, לגרסתו, דובר בפריט פגום שאותו הוא מצא על הקרקע ונטל אותו ללא כל מחשבה. נאמר לו שהוא מתבקש לעזוב את שטח המפעל כי הוא נטל פריט ללא רשות. התובע התנצל לפני המנהל ואמר לו שעשה זאת ללא מחשבה.
ביום ראשון, 18.5.14, בשעות הבוקר, קיבל התובע הודעה בטלפון מגב' רינת סיטון, אשתו של מנהל הנתבעת ומנהלת משרד של הנתבעת (להלן – גב' סיטון), על פיטוריו. הוא התבקש להגיע למשרדי החברה – במקום מגורים של מנהל הנתבעת ניסים סיטון (להלן – מר סיטון) ואשתו, על מנת להחזיר את הרכב, מכשיר הטלפון ומפתחות המשאית. נאמר לו כי בשעה 16:00 יתקיים לו "שימוע", אשר ייערך בנוכחות מנהל הנתבעת, מר סיטון, וגב' סיטון. התובע התבקש לרשום את מה שקרה ביום חמישי ועשה זאת.
במהלך ה"שימוע" הודיעו לתובע שהוא מואשם בגניבה ושהדברים מתועדים במצלמה שבמפעל המזמין. באותה עת נאמר לתובע כי הוא מפוטר, והוא התבקש להגיע ב- 10 ליוני כדי לקבל את השכר.
התובע שאל כיצד יקבל את פיצוי הפיטורים, ונענה כי עליו להמתין למכתב הפיטורים מרואה החשבון של הנתבעת. התובע ביקש לאפשר לו להמשיך לעבוד עם לקוחות אחרים של הנתבעת, אך נענה בסירוב. כשהגיע התובע ב- 10 ליוני הוא שאל שוב על פיצויי הפיטורים ונאמר לו שהוחלט לשלול אותם ממנו בשל נסיבות פיטוריו.
4. לאחר שהניסיון לקבל את זכויותיו באמצעות עורך דין לא הצליח, הגיש התובע את תביעתו לבית הדין. בתביעה ביקש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים בשיעור 150% בהתאם להוראות של ההסכם הקיבוצי בענף ההובלה שחל על הצדדים, דמי הודעה מוקדמת, פיצויים על פיטורים שלא כדין ובהעדר שימוע. התובע טען כי על הנתבעת היה להפריש לקופת גמל לפי שיעור של 150%, כאשר יש להפחית כל סכום שהופרש בפועל על חשבון התגמולים. כמו-כן דרש התובע הפרשות לקרן השתלמות, גם אלה בשיעור 150%, שלא נעשו כלל. התובע ביקש לחייב את הנתבעת בתשלום של פדיון חופשה, גם לפי 150%, תוך הפחתה של הסכום ששולם, וגמול בגין שעות נוספות, לפי 10 שעות עבודה ביום בממוצע.
5. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי יש לדחות את התביעה על הסף בהעדר עילה, מאחר שהתובע הועסק על ידי הנתבעת במשך תקופה של כשלוש שנים אשר הגיעה לסיומה בעקבות התנהגות ומעשים בלתי מקובלים מצדו, אשר הביאו לפגיעה קשה בנתבעת ובקשריה עם לקוחותיה.
לתובע הייתה פוליסת פנסיה ופיצויים בחברת "הכשרה חברה לביטוח בע"מ". דוח צבירה בפוליסה הועבר לעיון ב"כ התובע כבר ביום 24.12.14.
פיטורי התובע היו כתוצאה ממעשיו של התובע אשר שלח ידו באביזר שמצא במפעל של חברה גדולה עבורה מבצעת הנתבעת שירותי הובלה ("רב בריח"). מעשיו של התובע הביאו לפגיעה קשה בשמה הטוב של החברה ואף גרמו לערעור ביחסי העבודה בין הנתבעת לחברת "רב בריח", שהיא אחת החברות הגדולות לה נותנת הנתבעת שירותי הובלה. מנהל הנתבעת נאלץ להיעדר רבות מעבודתו על מנת לשכנע את הגורמים הרלוונטיים בחברת "רב בריח" שלא להפסיק להשתמש בשירותיה של הנתבעת.
6. הנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד, שבה צוין כי ביום 15.5.14, באמצעות דיווח טלפוני שקיבל מנהל הנתבעת ממנהל הלוגיסטיקה במפעלי המזמין, מסר לו האחרון כי בעת ביצוע עבודתו בשירותי הנתבעת נטל התובע חפץ מחצרי המזמין וזאת, ללא כל אישור של המזמין ו/או מי מטעמו. משהבחין מנהל הלוגיסטיקה בתובע (הנתבע שכנגד) נוטל את החפץ ונכנס לרכבו, ניגש אליו והתעמת אתו. התובע הודה במעשה. המנהל דרש מן התובע לעזוב את המפעל מידית. ביום 18.5.14, בעקבות הדיווח שהתקבל, יצרה גב' סיטון קשר עם התובע ויידעה אותו בדיווח שהתקבל. התובע זומן לשיחת שימוע לעניין המשך העסקתו בחברה.
7. ביום 19.5.14 הגיע התובע לשיחת שימוע בה נכחו המנהל, מר סיטון, ומנהלת המשרד, גב' סיטון. במהלך הפגישה התבקש התובע להעלות על הכתב את אשר היה ביום 15.5.14 במפעלי "רב בריח".
במהלך שיחת הברור הביאו נציגי הנתבעת את טענות מנהל הלוגיסטיקה מטעם המזמין, מר דוד כהן, על כך שהוגשה תלונה רשמית למשטרת ישראל על גניבה.
בעקבות שיחת השימוע הוחלט על פיטורי התובע לאלתר החל מיום 20.5.14.
ביום 27.5.14 התקבל במשרדי הנתבעת מכתב מטעם המזמין בו הובהר על ידו כי מדובר במקרה חמור ביותר שבעקבותיו יבחן המזמין את שאלת המשך העבודה המשותפת. הנתבעת נדרשה להעביר לעיון המזמין דוח תחקור מעמיק אודות האירוע וכן פירוט הפעולות המתקנות והמונעות שננקטו לאחריו לצורך מניעת הישנות אירועים נוספים מאותו סוג.
באותו מכתב נאמר כי הוחלט לקנוס את הנתבעת בסך של 10,000 ₪ שיקוזזו מסך התשלום של המזמין.
הנתבעת טענה כי בעקבות האירוע ומעשיו של התובע צומצם היקף עבודתה עם המזמין ביותר מ- 50%. בשלוש שנים האחרונות היקף העסקאות שביצעה הנתבעת עם המזמין היו בסך של 42,000 ₪. מחודש מאי 2014 ירד המחזור ל-15,000 ₪ (בחודש מאי 2014) וביוני הופסקה העבודה המשותפת באופן מוחלט.
לגישת הנתבעת, בעקבות המעשים המתוארים של התובע נגרמו לנתבעת נזקים של "צמצום היקף העבודה של המזמין" בסך 42,621 ₪, קנס בגין גניבת מוצר ששולם על ידי הנתבעת בסך 4,720 ₪ ופגיעה במוניטין ובשם הטוב, בסך 50,000 ₪. התביעה שכנגד הועמדה לצורך אגרה על סך של 320,000 ₪.
8. התובע הגיש כתב תשובה לתביעה שכנגד, ובו טען כי דין התביעה שכנגד להידחות על הסף בהעדר סמכות עניינית של בית הדין לעבודה לדון בה, מאחר שמדובר בתביעה נזיקית.
התובע חזר בכתב התשובה על העובדות המתוארות בכתב התביעה וטען כי מעולם לא גנב דבר והכחיש כל קשר בין נסיבות סיום עבודתו לבין הפסקת ההתקשרות בין הנתבעת לבין המזמין.
9. ראיות שנשמעו
התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר בדיון על תצהירו.
מטעם הנתבעת העידו מר סיטון, מנהל הנתבעת, וגב' סיטון, אשתו של מר סיטון ומנהלת משרד אצל הנתבעת. כמו-כן, הוזמן להעיד מר דוד כהן, עובד של "רב בריח", אשר במועד העובדות היה מנהל לוגיסטיקה במפעל של "רב בריח" (בזמן מתן העדות הוא היה מנהל המפעל) (להלן – מר כהן).
10. בפתח הדיון לשמיעת ההוכחות שהתקיים לפנינו הודיעו ב"כ הצדדים על הסכמתם לגבי העובדות הבאות:
א. התובע עבד אצל הנתבעת בתור נהג משאית מיום 1.5.11 ועד ליום 20.5.14.
ב. התובע פוטר.
ג. חל על הצדדים צו הרחבה בענף ההובלה.
ד. השכר שקיבל התובע הוא שכר גלובלי חודשי. השכר האחרון היה 8,672 ₪.
ה. לא היו כרטיסי נוכחות בעבודה.
ו. התובע לא קיבל רכיב של שעות נוספות.
ז. לתובע נעשתה קופת גמל בחברת הביטוח "הכשרה". כספי הפיצויים במסגרת אותה קופה היו בסך 8,406 ₪.
11. הוראות צו ההרחבה
כפי שנאמר, הסכימו ב"כ הצדדים לגבי החלות של צו ההרחבה בענף ההובלה משנת 2007 (להלן –צו ההרחבה).
בין הוראות צו ההרחבה:
"4. קרן השתלמות
א. הבסיס לחישוב השכר לעניין הפרשות לקרן השתלמות יהיה בשיעור של 150% מהשכר המשולב של העובד, הכולל את שכר היסוד המפורט בטבלת השכר המצורפת כנספח א' לצו זה, כפי שתעודכן מעת לעת, בצירוף תוספת יוקר, תוספת וותק ותוספת מקצועית ולא כקבוע בסעיף 64 (ג) לצו הקודם.
ב. יתר הוראות סעיף 64 לצו הקודם ימשיכו ויעמדו בתוקפן ולא יחול בהן שינוי.
5. קרן פנסיה מקיפה
א. החל ממועד כניסתו לתוקף של צו זה יבוטח כל עובד מיום תחילת עבודתו מפעל, בקרן פנסיה מקיפה חדשה. לעניין צו זה "קרן פנסיה חדשה" - קרן פנסיה שקיבלה את אישור הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון במשרד האוצר ואישור כקופת גמל לקיצבה לפי תקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל) התשכ"ד - 1964 לאחר יום כ"ט בטבת התשנ"ה (1.1.1995).
ג. עובד אשר יתקבל לעבודה במפעל לאחר כניסתו של צו זה לתוקף (להלן: "עובד חדש"), ואשר היה מבוטח בקרן פנסיה מקיפה חדשה אחרת מזו הנהוגה במפעל או בקופת גמל לקיצבה שאינה קופת ביטוח, שאושרה לראשונה לפני יום כ"ט בטבת התשנ"ה (1 בינואר 1995) (להלן: "קרן פנסיה ותיקה"), טרם תחילת עבודתו במפעל, או שיהיה מבוטח בביטוח מנהלים ו במועד כניסה לתוקף של צו זה היה לו הסדר הכולל גם ביטוח זיקנה, נכות ושאירים בקופת ביטוח המבוסס על תשלום כספי התגמולים ופיצויי הפיטורים שלא יפחת מ- 1/3% 18 ובנוסף תשלום המעביד במקרה של אובדן כושר עבודה בשיעור הדרוש להבטחת 75% מהשכר ובלבד שתשלום המעביד לא יעלה על 2.5% מהשכר) (להלן: "ביטוח מנהלים") (להלן ביחד: "הסדר פנסיוני קיים"), יהיה רשאי לבקש המשך ביטוחו בהסדר הפנסיוני הקיים לגביו. עובד חדש כאמור יציג בפני מעסיקו אישור על ביטוחו בהסדר פנסיוני קיים, תוך 30 יום מיום תחילת עבודתו למפעל".
6. דמי הגמולים, אשר ישולמו כולם לקרן הפנסיה, יהיו כדלקמן:
תשלומי מעסיק
12%- 6% לפיצויי פיטורים ו- 6% לתגמולים.
2.33% השלמת פיצויי פיטורים לקופה אישית לפיצויים או לקרן הפנסיה עפ"י בחירת העובד.
7. תשלומי העובד:
5.5% לתגמולים
למרות האמור לעיל, לעובד המבוטח בקרן פנסיה ותיקה, יהיו שיעורי ההפרשות בהתאם להוראות חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א- 1981.
12. נסיבות סיום העבודה של התובע
התובע לא הכחיש שהוא לקח פריט ממפעל "רב בריח", ללא רשות, אך לגרסתו מדובר בפריט חסר ערך, שהוא לקח אותו בהיסח הדעת, ומבלי להתכוון לכך.
על כך העיד התובע:
"ש. משהו פה לא ברור ואבקש שאולי תנסה להסביר. אתה טוען שלקחת חפץ שהוא היה זבל שהיה זרוק בזבל?
ת. כן. אני אסביר. יש מקום שנקרא משרד המשלוחים של רב בריח ששם מכינים את המשלוחים ושמים במשאית. יש פינת בלאי שכל יום בבוקר מגיעים המתקינים שמפוזרים באתרי בנין ומביאים את כל הבלאי ומניחים בפינה. מדובר בכמויות, כל מיני מנעולים מפתחות עיניות. אפילו הם לא מזדכים על זה. בסוף החודש מגיע מישהו ולוקח את זה בתשלום. אני כמו שכתבתי אני הגעתי למשרד למנהל המשלוחים שם והבנתי שהם בחדר האוכל אוכלים. כשחזרתי למשאית שלי אז היתה שם ערימה גדולה ומפוזרת ואני מתוך תמימות הרמתי עינית שעשויה מפלסטיק, מסביב זה כמו אלומיניום, זה הברגה. לקחתי את זה. לאוטו. מתוך תמימות. אין מה לעשות עם זה. לקחתי את זה. עליתי לאוטו וישבתי באוטו. לא ידעתי שאסור לי לגעת את זה. עשיתי את זה מתוך תמימות ולא כדי לגנוב את זה. לקחתי את זה בשביל לשחק עם זה. אין מה לעשות עם זה. משחקים את זה. כל העובדים היו יושבים שם ומשחקים עם הדבר הזה. לא יודע מה הם מקבלים על זה. אני יודע שלקחתי את זה בתמימות ולא כדי לגנוב".
(ראו ע' 7, ש' 7-20 לפרוטוקול הדיון).
מיד לאחר שמנהל הנתבעת קיבל הודעה מחברת "רב בריח" על מה שהתרחש, הוא הזמין את התובע ל"שימוע" וזה התבקש לכתוב את גרסתו, וכתב כך:
"אני עמר מרק ת.ז. xxxxxxxx שבתאריך 15/5/10 הגעתי למפעלי רב בריח. החניתי את המשאית שבה עבדתי לאחר הלכתי לחפש את מנהלי המשלוחים שאיתו עבדתי. הוא לא היה במקום. באותו רגע לאחר שהלכתי לכיוון המשאית שלו הרמתי מהרצפה חפץ אשר נקרא ענית ואתה הלכתי לכיוון המשאית. לאחר שישבתי במשאית ניגש אלי אדם ושאל אותי מה לקחת והסברתי לו והראיתי לו את החפץ דרך חלון המשאית ואז הוא החליט שאני למפעל יותר לא נכנס. ביקשתי סליחה ושזה לא נעשה בכוונה שזה מתוך תמימות. התנצלתי בפני כולם אך הדבר לא עזר ולכן נשארה החלטה לא להכניס אותי למפעל". (שגיאות במקור)
ברם, לגרסת הנתבעת, אין מדובר במוצר פגום או חסר ערך, אלא במוצר שמיועד למכירה. על כך העיד מר כהן, שהיה בזמנו מנהל לוגיסטיקה של "רב בריח":
"לא זוכר תאריכים מדויקים, קיבלתי טלפון שמצאו במשאית מאחורי הכיסא עינית. החברה היתה מוכרת עיניות לדירות, שאם בן אדם עומד מחוץ לדלת יש מסך קטן בתוך הבית ואז הייתי יכול לדעת מי מגיע אלי הביתה. בעינית שרב בריח היה מוכרת היתה מוזיקה, צלילים מסך גדול יותר. המחיר התחלתי שלה 850 ₪ בסוף זה נמכר ב-550 ₪ לעינית.
פסולת זה לא היה.
בעבר במפעל כל הלוגיסטיקה היתה שונה. ובנויה אחרת.
בין המחסן למשלוחים היה מחסן ביניים שלשם היו מעבירים מוצרים ומחזירים מוצרים.
בתוך המחסן הזה רב בריח מוכרת דלתות, משקופים, מנעולים וכו'.
מאחר ואותם מוצרים של מנעולים יקרים וגניבים הם היו בתוך מחסן ביניים.
כל סוף יום כל הסחורה שהיתה חוזרת, שהיתה גניבה שמים במחסן בינים.
אחרי צהריים אחד, קיבלתי טלפון ממנהל המשלוחים שהיה באותה שעה בעבודה, ואמר לי שהמחסנאי של המחסן ראה את הנהג, התובע, לוקח את העינית, זו היתה קופסא גדולה, לוקח את העינית והולך.
תפסו אותו בשער, ביקשו ממנו לרדת מאחורי הכיסא מצאו את הקופסא הזאת.
עוד באותו רגע סמנכ"ל התפעול דאז, אני לא יודע אם דיבר איתו או לא, פרקנו את המשאית, הוא הלך. באותו יום בדקנו מה היה בתוך המוצר, יצא שמה שהוא לקח לא היה מלא, אלא מוצר שחזר מלקוח, הוא לא היה פגום, יש עיניות או שמתקין לא מתקין נכון וצריך לספק מוצר אחר, או שהאפליקציה לא היתה תקינה והיינו מתקנים ומוכרים".
(ע' 16 ש' 3-20 לפרוטוקול הדיון).
מר כהן לא היה ביום האירוע במפעל, כך שגרסתו לגבי מקום הימצאות העינית היא בגדר עדות מפי שמועה. אולם, זו עדות ישירה לגבי מהות המוצר שנלקח – שאינו במחלוקת – וערכו.
לאחר שמר סיטון קיבל דיווח ממפעל "רב בריח" לגבי האירוע שהתרחש, הוא התקשר לתובע וביקש ממנו להחזיר את מפתחות המשאית ואת הטלפון (מה שאירע באותו יום חמישי, 15.5.14,או ביום שישי, 16.5.14).
ביום ראשון, 18.5.14, התקשרה גב' סיטון אל התובע והזמינה אותו לשימוע למחרת, 19.5.14.
ביום שני, 19.5.14, הגיע התובע למשרדי הנתבעת שנמצאים בביתם של מר וגב' סיטון, התבקש לכתוב "הצהרה", וכך עשה. לאחר שמסר את גרסתו, הודיע לו מר סיטון שהוא מפוטר (ראו עדות התובע ע' 9 ש' 17-23 לפרוטוקול הדיון).
כך הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים, כאשר התובע פוטר תוך שלילה של פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת לפיטורים.