בסיטואציה הזאת, גם אם היה לי מידע, האם זה היה מספיק? באותה נקודת זמן – לא. כשאני מסתכל על מתלוננת שמהווה נתח קטן מהשוק היצרני המקומי וכשאני מסתכל על הרוב הגורף של הענף היצרני המקומי שלא סיפק מידע, ועכשיו אנו מנסים לאסוף מידעים גלויים נוספים על מנת שיהיה לי את היכולת לקבל החלטה סופית." (עמ' 2-3).
51. בהמשך הדברים הוסיף הממונה לגבי הליך הבחינה שנעשה עובר להחלטה על הטלת ערובה זמנית:
"אני רוצה לומר שלוש נקודות: מטרת החוק להיטלי סחר הוא למנוע סחר לא הוגן ולא להגן על חברה ספציפית, ובפרשנות מסויימת גם לא על ענף תעשייתי, אלא להגן על הציבור. בטווח הארוך אם הענף הייצרני המקומי קורס אז הציבור נחשף לייבוא, המחירים יכולים לעלות, כך שההגנה היא על הציבור.
ביקרתי בחברה וראיתי בעיניים שלי שהמפעל עומד. אני מכיר את זה גם מההיבט האמוציונאלי.
השיקול שאני צריך לבחון הוא האם יש נזק לענף ייצרתי ולא לחברה מסויימת.
אנחנו צריכים לבחון 15 פרמטרים של נזק, מגידול במכירות, ירידה של מחירים, נתחי שוק ועוד. אנחנו לא צריכים לסמן V בכל 15 הפרמטרים, מספיק פרמטר אחד שהוא משמעותי. יש פה המון מקום לסובייקטיביות. יש חשיבות מבחינת הבינלאומיות שלנו לבחון את הפרמטרים הללו. יש את החוק הישראלי ואת החוק הבינלאומי. אם הייתי קובע החלטה אחרת לאור הנתונים שעמדו לנגד עיני, לא רק שהיו מקבלים את נציגי הייבואנים בעתירה, אלא גם הייתי צריך לספק שם תשובות איך יכול להיות שקבעתי החלטה על בסיס חוסר בעובדות מהותיות שנדרשים בהסכמים מול ההסכמים הבינלאומיים. על סמך הנתונים שעמדו מולי לא יכולתי לקבל החלטה אחרת." (עמ' 6-7).
52. בדיון בעתירה מסר הממונה את הפניות שהעביר לנשר לצורך מסירת מידע והוסיף כי אלה לא נענו במלואן. בהמשך הדברים הוסיף הממונה באשר ליכולתו לאמוד את שיעור הנזק:
"היכולת שלי לאמוד את שיעור הנזק נגזרת משיתוף פעולה של הענף היצרני, פירוט מלא של העלויות וההוצאות שהיא היכולת שלי לקבוע מחיר בתנאי תחרות נורמלית ולומר היכן נגרם הנזק, ולכן גם בחוק יש מושג שאומר שיעור ההיצף או הנזק, הנמוך מביניהם. ללא שיתוף פעולה לא אוכל להגיע לכך."
עיקר טענות היבואנים והיצרנים
53. המשיבות 2-4 (להלן: המשיבות) הגישו כתבי תשובה וטענו את טענותיהן בדיון. לשם הקיצור אסקור רק את טענותיהן הנוספות מבלי לחזור על טענות שטען הממונה ומבלי לערוך הבחנה בין הטוענות השונות. בין הטענות שהעלו חידדו המשיבות את הדרישה לכך שיונח בסיס לקיומו של נזק בתקופת החקירה, וזאת לשם קביעת ערובה זמנית להבדיל מקביעה סופית כי נגרם נזק. בנוסף טענו המשיבות לכך שהחלטת הממונה על פתיחת החקירה ניתנה שלא כדין, שכן לא הונחה לפני הממונה התשתית העובדתית הנדרשת כדי להורות על פתיחה בחקירה. טענות נוספות שהועלו מפנות לכך שהליך קביעת ערובה הוא מתן צו עשה זמני תוך הפנייה לפסיקת בית המשפט העליון שעוסקת במתן סעד זמני מסוג זה.