59. בענייננו נשענת העתירה בעיקר על קביעת הממונה בסעיף 3.5 להחלטתו, שמפאת חשיבות הדברים אביאם פעם נוספת:
"שיעורי ההיצף שחושבו על יבוא מיוון נעים בין 100% לבין 106%, ואילו שיעורי ההיצף שחושבו על יבוא מטורקיה נעים בין 0% לבין 40%. מדובר בשיעור היצף משמעותי אשר עלול, אם יתמשך, להביא לפגיעה אנושה בייצור המקומי של מוצר התלונה, בהעדר יכולת של הענף היצרני המקומי- יעיל ככל שיהיה – להתחרות ולמכור, אלא במחירי הפסד." [ההדגשה הוספה – א.ד].
60. העותרת תולה את עיקר יהבה במשפט זה המבטא לגישתה קביעה ברורה של הממונה כי מתקיים היצף משמעותי, כי זה עלול להביא לפגיעה אנושה בייצור המקומי. לשיטתה משפט זה מקיים את כל התנאים הנדרשים לקביעת ערובה זמנית, וככל שהממונה סבור כי אין לו נתונים מספיקים, אלה יכולים להשפיע לכל היותר על גובה הערובה אך לא על עצם קביעתה.
61. אף שטיעון זה שובה את הלב ממבט ראשון, בחינה נוספת שלו אינה מאפשרת לקבל אותו. אמירת הממונה אינה כי מתקיים נזק כזה, או כי יש לו יסוד להניח שהנזק בו מדובר מתקיים במהלך החקירה אלא מדובר בהערכה של הממונה כי הנזק, אם יתמשך, יביא לפגיעה אנושה בייצור המקומי. מכאן שספק אם מדובר בקביעה שיכולה לתמוך בצורך בקביעת ערובה זמנית להבדיל מהערכת הראיות לעניין קיומו של היצף עד לאותה נקודת זמן.
62. יתר על כן, פרשנות הוראות החוק וכן נוסח ההוראה המקבילה בהסכם ההיצף מלמדת כי יש זיקה בין הצורך בערובה לבין הוכחה לכאורה לקיומו של נזק ממשי לענף היצרני המקומי וקשר סיבתי בין ההיצף לבין הנזק הזה. בענייננו סבר הממונה, ולטעמי בצדק, שנתוניה של העותרת אינם מטים את הכף נוכח חלקה הקטן יחסית בשוק ייצור ובשוק מכירת המלט. השחקן המרכזי והיצרן העיקרי של מלט היא נשר. ההגנה על הייצור המקומי אינה רק הגנה על העותרת אלא היא למעשה הגנה על נשר. בהיעדר נתונים מספיקים מצדה של נשר הרי שידיו של הממונה כבולות. בין הצדדים מחלוקת באשר למידת שיתוף הפעולה של נשר ואולם לא ראיתי טעם שלא לקבל את עמדת הממונה בדבר היעדר מענה מלא לפניותיו, עמדה שנתמכה בהעתקי תכתובות הדואר האלקטרוני שמסר בא כוח הממונה בדיון.
63. יובהר, הנתונים החסרים, כפי שעולה מהחלטת הממונה, אינם נתונים פעוטים. הם עומדים בלבּת קביעתו של הנזק שנגרם לענף היצרני המקומי, ולקשר הסיבתי בין ההיצף לבין הנזק הזה. בחינת נתח השוק של העותרת, של נשר ושל היצרן, שהמלט המיובא ממנו לישראל מיובא במחירי היצף (המשיבה 4 שבעניינה ההיצף המשמעותי), אינה בהכרח מלמדת על נזק לענף היצרני המקומי שכן נתח השוק של המשיבה 4 ושל הייבוא בכלל אינו כה גבוה.