19. העותרת פנתה בתלונה על מכירת מלט מיובא במחירי היצף. התלונה הראשונה נדחתה בהחלטת הממונה מיום 27.12.2017 וזאת בהתחשב בכך שלא התקיים התנאי הדורש תמיכתם של יצרנים בישראל של טובין הדומים לטובין המיובאים, שתוצרתם הכוללת מהווה 50% מתוצרתם הכוללת של יצרנים בישראל של הטובין הדומים שהביעו תמיכה בתלונה או שהתנגדו לה ולא פחות מ- 25% מהתוצרת הכוללת של הענף היצרני המקומי.
20. לאחר שנשר הסכימה להביע תמיכה בתלונה דן הממונה בתלונה ובהחלטה שקיבל ביום 18.5.2017 הוא החליט להורות על חקירה. בהחלטתו ציין הממונה שהתרשם כי אכן קיימים ממצאים המעידים על פגיעה ממשית בפעילות העותרת באופן כללי, ובנתח השוק, ברווחיות ובמחירים באופן ספציפי, וכי מניסיונו די בפגיעה לכאורה בפרמטרים מהותיים אלה על מנת לבסס בשלב זה חשד לנזק ממשי המחייב בדיקה מעמיקה יותר אשר תתבסס במסגרת הליך החקירה.
ההחלטה המקדמית ונימוקיה
21. החלטתו המקדמית של הממונה ניתנה כאמור ביום 19.11.2017 והיא אוחזת 66 עמודים (בעותק הגלוי). במסגרת ההחלטה סוקר הממונה את הצדדים להליך, יצרנים נוספים של המוצר בישראל, יצרנים זרים, את המוצר ואת תהליך הייצור שלו. הממונה סוקר את המידע שאסף באשר למחירם של המוצרים בארץ הייצור, את מחירם לישראל, וקובע את ההיצף.
22. בכל הנוגע להרקלס, קובע הממונה כי שיעור ההיצף נע בין כ- 100% לבין כ- 106% בהתאם לסוג המלט. בכל הנוגע למשיבות אחרות קבע הממונה שיעור היצף קטן יותר (הגבוה ביותר עומד על כ- 30-40%).
23. אחר קביעת קיומו של היצף פנה הממונה לבחון את הנזק לענף היצרני המקומי. בעניין זה הפנה הממונה לסעיף 32ה' לחוק, שבו נקבעו הקריטריונים. הממונה הגדיר את השאלות שעליו לבחון בארבעה ראשי פרקים (וזאת בהתאם לפרמטרים שנקבעו בחוק ובסעיף 3.4 להסכם ההיצף של WTO):
א. היקף הייבוא בהיצף והאם בתקופה הנחקרת חל גידול משמעותי בהיקף ייבוא זה, במונחים מוחלטים או ביחס לייצור או לצריכה בישראל של הטובין הדומים.
ב. ההשפעה של הייבוא בהיצף על מחירם בישראל של הטובין הדומים שיוצרו בישראל, לרבות חיתוך מחירים, דחיקת מחירים ודיכוי מחירים;
ג. ירידה בפועל או בכוח במכירות, ברווחים, בתפוקה, בנתח שוק, בפריון, בתשואה על השקעות ובכושר הייצור בקרב הענף היצרני המקומי.
ד. השפעה שלילית, בפועל או בכוח, על תזרים המזומנים, מלאי, תעסוקה, שכר, צמיחה והיכולת לגייס הון או השקעות בקרב הענף היצרני המקומי.