לאור העובדה כי טרם התקבלו מחירי המטרה מיצרניות המלט הישראליות לא ניתן כאמור בשלב זה לחשב את הנזק לכאורה שנגרם לענף היצרני המקומי כתוצאה מדחיקת מחירים ודיכוי מחירים" (עמ' 51).
27. יחד עם זאת הממונה היה נכון לקבוע כי חלה ירידה בהיקף המכירות של העותרת בתקופה שבין ינואר 2016 למרץ 2017 ואף להגדירה כ"ירידה חדה בהיקף של [מספר דו ספרתי] באחוזים" (עמ' 54). אשר לנשר מצא הממונה הירידה מתונה יותר ב- [מספר חד ספרתי] של אחוזים. לצד קביעה זו ערך הממונה טבלה של נתח השוק שבו אוחזת התעשייה המקומית לבין הייבוא במהלך שנת 2016. הממונה מצא כי הייבוא אוחז בנתח שוק של 15% בעוד התעשייה המקומית ב- 85%. אשר לנתונים הרבעוניים נלמד על גידול בייבוא מ- 12.5% ל- 18.3% בין הרבעון הראשון של שנת 2016 לרבעון הרביעי.
28. לקראת סיום החלטתו המקדמית הגדיר הממונה את השפעת שיעור גובה שיעור ההיצף וקבע את הדברים הבאים, שבהם, כפי שנראה להלן, תולה העותרת את עיקר יהבה:
"שיעורי ההיצף שחושבו על יבוא מיוון נעים בין 100% לבין 106%, ואילו שיעורי ההיצף שחושבו על יבוא מטורקיה נעים בין 0% לבין 40%. מדובר בשיעור היצף משמעותי אשר עלול, אם יתמשך, להביא לפגיעה אנושה בייצור המקומי של מוצר התלונה, בהעדר יכולת של הענף היצרני המקומי- יעיל ככל שיהיה – להתחרות ולמכור, אלא במחירי הפסד." (סעיף 3.5 להחלטה - עמ' 61 – ההדגשה מכאן אלא אם צוין אחרת הוספה – א.ד.).
29. אלא שהממונה שב על עמדתו כי על אף מסקנה זו לא ניתן לקבוע את שיעור הנזק:
"ככלל להוציא נסיבות מיוחדות, נקבע בהמלצות הוועדה המייעצת, כי שיעור הנזק ייקבע לפי ההפרש בין מחיר היבוא של הטובין נשוא החקירה ל"מחיר המטרה" (Target Price). מחיר מטרה מייצג מחיר שוק שיאפשר לענף היצרני המקומי תחרות הוגנת ורווח סביר. ההפרש נקבע ברמת סחר זהה, כלומר כאילו נקנה על ידי אותו צרכן ובאותם תנאי מכר.
חישוב מחיר המטרה נעשה בדרך של שקלול כלל עלויות הייצור של המוצר, לרבות הוצאות הנהלה, שיווק וכלליות, ותוספת של 8% על עלויות אלה כרווח סביר ליצרן. זהו מחיר הטובין מתוצרת מקומית הצפוי בתנאי תחרות הוגנת.
מחיר היבוא נקבע בדרך כלל על פי מחיר בפועל ומחיר המטרה מותאם לרמת סחר של הקונה מרצון הראשון בשוק הישראלי.
בחקירה דנן הן המתלוננת והן חברת נשר טרם העבירו את הנתונים הנדרשים לשם קביעת מחירי המטרה. לאור זאת בשלב זה לא ניתן היה לחשב את שיעור הנזק." (עמ' 61-62).