32. בסיום ההחלטה המקדמית, ובהינתן כי לא היו לממונה נתונים מלאים ומפורטים מהענף היצרני המקומי, לא יכול היה הממונה להמליץ על שיעור ההיטל.
קביעת הממונה באשר להטלת ערובה זמנית
33. אשר לצורך בערובה זמנית כתב הממונה את הדברים הבאים:
"למרות ממצאי החקירה המעידים על קיומו של יבוא במחירי היצף ובכפוף לקבלת תגובות הצדדים וביצוע בדיקות האימות, עולה מממצאי החקירה עד כה כי אין מקום להטיל ערובה זמנית וזאת מן הטעמים הבאים.
בהעדר נתונים מלאים הנדרשים מצדה של המתלוננת ובעיקר מצדה של חברת נשר, כפי שמפורט בסעיף 3.7 לעיל, לא ניתן לשקול את כל הקריטריונים לצורך בחינת נזק לאורך שלוש שנים, בהתאם להוראות בסעיפים 25(א)(2)ו-32(ה) לחוק. משוקם כך, לא ניתן לקבוע בשלב זה את קיומו של הנזק לכאורה לענף היצרני בהתאם לסעיף 28(א)(1) לחוק, ולכן אין מקום להטיל ערובה זמנית.
ממצאי הנזק ובחינת הקשר בין קיומו של נזק לבין ההיצף יבחנו בהמשך החקירה ובשים לב לנתוני הרווחיות בשיעורים שבין [דו ספרתי-חסוי]% של חברת נשר מחד ובשל חוסר היעילות התפעולית המאפיינת את שיטת ייצור המלט של חברת מלט הרטוב מאידך..."
עיקר טענות העותרת
34. העותרת טוענת כי יש להתערב בהחלטת הממונה. היא מפנה לכך שהממונה קבע כי מתקיימים שיעורי היצף גבוהים באופן חריג, ואף קבע כי ייבוא ההיצף עלול להביא לפגיעה אנושה בייצור המקומי, ואף שהממונה אמון על הגנת הייצור המקומי ומוסמך לנקוט בפעולות לצורך הגנתו הוא נמנע מלעשות דבר. בהימנעותו של הממונה מנקיטה בפעולות כלשהן, "הפקיר" הממונה, כך העותרת, אותה ואת ענף ייצור המלט המקומי לחסדיהם של ענקי מלט עולמיים הנוקטים בפרקטיקות מסחר בלתי הוגנות של ייבוא בהיצף טורפני, בניסיון לסלק את העותרת מן השוק ולפגוע בתחרות.
35. לטענת העותרת הימנעותו של הממונה מלפעול מהווה חריגה אסורה ממתחם הסבירות, מהווה הפרה של חובת הממונה להפעיל את סמכותו המנהלית, ומכאן שקם בסיס להתערבות בית המשפט בהחלטת הממונה.
36. העותרת מפנה לכך שהממונה קבע בהחלטתו לפתוח בחקירה כי קיים פער מחירים של מלט מיוון וכן כי קיימת לכאורה עדות לנזק ממשי שנגרם למתלוננת כתוצאה מהייבוא בהיצף. עוד נקבע באותה החלטה קיומו של קשר סיבתי לכאורה לצורך פתיחה בחקירה. בהתחשב בכך סבורה העותרת כי עמדה בנטל לכאורה להוכחת התנאים להטלת ערובה זמנית והיה מקום להטלת ערובה.
37. עוד תוקפת העותרת את הסירוב מצד הממונה לעיין במסמכים שהעותרת העבירה לו לפי דרישתו. העותרת מפנה למכתב ששלחה לממונה ביום 2.10.2017, ואשר לטענת הממונה לא התקבל אצלו. לטענת העותרת, "כך או כך" לאחר שהעבירה לו את הנתונים והמסמכים שהממונה טען כי חסרים בידו, היה על הממונה לשקול מחדש את החלטתו לאור הנתונים והמסמכים שהועברו.