כאשר ההסכם שותק ואינו מסדיר נושא מסוים באופן מפורש, ניתן ללמוד על כוונת הצדדים מהנסיבות בהן נחתם ההסכם. כפי שנקבע בפסיקה "על תכלית החוזה ניתן ללמוד... ממקורות חיצוניים לו, כגון מהלך המשא והמתן בין הצדדים והתנהגותם לאחר כריתת החוזה, חוזים אחרים הקיימים ביניהם, הנוהג המסחרי הידוע להם או שיש להניח שהם ידעו עליו, ומקורות אחרים שיש בהם כדי להצביע על תכלית החוזה ומטרתו." (ר' ד"נ 32/84 עיזבון וולטר נתן ויליאמס ז"ל נ. Israel British Bank (in liquidation) (London) פ"ד מד(2) 265; ור' אהרן ברק פרשנות במשפט כרך רביעי – פרשנות החוזה עמ' 463-461 והאסמכתאות שם (2001)).
65. על כוונת הצדדים במקרה דנן ניתן ללמוד בין היתר מהנסיבות בהן נחתם הסכם המייסדים והוקמה חברת ימאסי. כן ניתן להיעזר לצורך פרשנות ההסכם גם ב"הסכם העקרונות" מיום 29.11.2014 (נספח 16 לתצהיר שיטרית). מדובר כזכור במסמך שנדיבי שלח ליתר המייסדים ומתאר את שלבי הקמת החברה, מסמך ששיטרית טען כי ניתן לעשות בו שימוש לצורך פרשנות ההסכמים בין הצדדים. אם אכן משקף מסמך זה את כוונת הצדדים כפי שטוען שיטרית, הרי עולה ממנו כי הקצאת המניות לכל אחד מהמייסדים תהיה בתמורה לתרומה של כל אחד מהם. ביחס לשיטרית צוין במסמך זה כי תרומתו שכנגדה הוא זכאי למניות, היא פיתוח אפליקציית הטורבולנטור:
“3. Moshiko will contribute his time as necessary for the development of the Turbulentor application and his combined contribution of time up until Phase B will be without monetary or other compensation.
4. In return for the contributions above each of the founding members (Oran, Moshiko and Zivi) will receive 33% of the shares of Turbulentus”.
כפי שציין שיטרית בסיכומיו "מסמך העקרונות הראשון קובע כי אורן וזיוי (המפל ונדיבי, ר.ר.) יתחייבו לממן את הגשת הפטנט הראשון וייסוד החברה, והנתבע (שיטרית, ר.ר.) יתרום את זמנו, ככל שידרש לכך, לפיתוח טרבולנטור, ללא תשלום כספי עד שלב B. בעבור זה, יהא זכאי כל שותף מייסד לשליש ממניות החברה שתקום." (סעיף 81 לסיכומי שיטרית). כלומר, אין מחלוקת כי שיטרית התחייב להשקיע מזמנו בפיתוח הטורבולנטור וכי בתמורה לכך (in return כלשון ההסכם או "עבור זה" כלשונו של שיטרית בסיכומים), הוא היה זכאי למניות בחברה והיה אחד מהשותפים המייסדים שלה.
66. עם זאת, לשיטתו של שיטרית, הוא היה זכאי למניות בחברה בסמוך להקמתה שכן הוא "השקיע את מרצו ויכולותיו למען פיתוח האמצאה על בסיסה נרשם הפטנט הראשון של החברה, בכך שהתחייב לתקף את האמצאה באמצעות כלי פיתוח שיצר, בכך שהעניק לחברה רישיון שימוש במולטיקס, והתחייב להעביר בה בעלות"(ס' 76 לסיכומי שיטרית). אולם לטענה זו אין אסמכתא בחומר הראיות – שיטרית לא הוכיח כי כוונת הצדדים היתה כי זכותו לקבל שליש ממניות החברה נבעה מתרומתו לפיתוח האפליקציה עוד לפני הקמת החברה, וכי הצדדים התכוונו שתרומתו תושלם עם ביצוע בדיקות היתכנות, בעצם מתן התחייבות להענקת רישיון למולטיקס או אף ברישום הפטנט.