--- סוף עמוד 340 ---
טענה זו איננה מקובלת עלי.
אפילו אם עילת הביטול איננה עילה כשרה לפי הפקודה - ואינני
מחווה דעה בעניין זה - הסתמכותו של הרשם המלומד עליה היא בבחינת טעות משפטית, שהתרופה לה היא ערעור לערכאת הערעור המתאימה. מאחר שלא הוגש ערעור כזה, הרי שההחלטה היא חלוטה, ואין להתערב בה (מה גם שמדובר בהחלטה שניתנה לפני 13שנים!).
השלוחה האחרת של הטענה כותרתה היא בטלות. תמציתה היא, כי על-פי הפקודה, את צו הביטול יכול היה לתת רק שופט של בית המשפט המחוזי ולא רשם הפטנטים (סעיף 22(1) לפקודה), ולפיכך ניתנה החלטת הרשם המלומד ללא סמכות, הרי היא בטלא כעפרא דארעא וניתנת לתקיפה בכל בית-משפט ובכל מועד. לפיכך מזמין אותנו בא-כוח המערער שנפסוק, שהפטנט לא בוטל מעולם ושיש לראותו כפטנט שהיה בתוקף עד ליום בו עמד לפוג באופן טבעי, דהיינו .16.7.77מכאן, שחובת המשיב לשלם תמלוגים נמשכה אף היא עד ליום זה ולא בטלה עם ביטול הפטנט, כפי שפסק השופט המלומד.
גם טענה זו איננה מקובלת לי.
כאשר סעיף 195(1) לחוק קובע, שבעניין פטנט שניתן לפני תחילת החוק תחול עליו הפקודה "בכל הנוגע לכשירותו ולתקפו" של הפטנט, המדובר הוא בדין המהותי הנוגע לעניין ולא בסדרי דין. הלכה פסוקה היא, שלגבי חוק המשנה את "דרכי הדיון" של בתי המשפט "ההנחה היא כי הוא פועל למפרע, זאת אומרת: מחייב את בתי-המשפט לנהוג על-פיו גם כלפי ענינים שכבר הוחל בהם לפני החוק החדש" (ע"א 238/53 [2], בעמ' 16). לצורך הלכה זו, חוק המשנה סמכותו של בית-משפט "אינו אלא חוק דיוני" (ע"א 350/74 [7], בעמ' 214), אלא אם שינוי הסמכות אינו עניין שבסדרי דין בלבד, כדוגמת העברת סמכות מבית-משפט אזרחי לבית-דין דתי (ע"א 238/53 [2], בעמ' 19).
במקרה שלנו, בו מעביר החוק את הסמכות לביטול פטנט מבית המשפט המחוזי לרשם הפטנטים, לא נראה, שהשינוי "עלול הוא להשפיע... במידה מכרעת על זכויותיהם המטריאליות של בעלי-הדין..." (ע"א 238/53 [2], בעמ' 20), ולכן ניתן לאפיין אותו כשינוי של סדרי דין בלבד, באופן שהוראה ו של החוק החדש חלה גם על פטנטים שניתנו לפני תחילת החוק.
האם יש בסעיף 195(1) כדי להפריך הנחה זו, דהיינו: האם הוראה בדבר סמכות לביטול פטנט היא דבר "הנוגע לכשירותו ולתקפו" של פטנט מכוח הסייג הקבוע באותו סעיף? לעניין זה ניתן ללמוד גזירה שווה מע"א 777/80 [8], בו ניתנה פרשנות להוראת מעבר דומה שבחוק הירושה, תשכ"ה- 1965, שזו לשונה: