מונע הנזק היעיל והזול - יכולת הצדדים להגן על עצמם מפני חדלות פרעון של המוכר
33. נימוק נוסף בגינו אני סבור כי יש לקבל את עמדתה של הוועדה המקומית הוא השיקול של מונע הנזק היעיל והזול.
באיזון בין האנטרסים הנוגדים, יש לתת משקל לשאלה מי יכול למנוע את הנזק טוב יותר ולמי יש יכולת טובה יותר להימנע מהיקלעות למצב זה מלכתחילה, וזאת על מנת לעודד את התנהגותם של הצדדים להבא (השוו בסוגיות חוזיות אריאל פורת "שיקולי צדק בין הצדדים לחוזה ושיקולים של הכוונת התנהגויות בדיני החוזים של ישראל" עיוני משפט כב 647 (1999)).
34. הוראת סעיף 10(א) לתוספת, נותנת בידי הוועדה המקומית כלי לאכיפה פסיבית של החובות אשר חבים לה בגין היטלי השבחה. כפי שהסביר הנשיא גרוניס בעניין עיריית הרצליה:
"[...] המחוקק ביקש להעניק לוועדה המקומית כלי גבייה אדמיניסטרטיבי, אשר מטרתו לאפשר לה לגבות באופן אפקטיבי את היטל ההשבחה. זאת, שעה שבעל הזכות במקרקעין, החב בהיטל השבחה, מבקש לבצע שינוי כלשהו ברישום הקנייני של הנכס. על החשיבות הרבה שיש לייחס לכלי הגבייה המיוחדים, המאפשרים לרשויות לגבות חובות בעת שינוי רישום הזכויות בנכס, עמדה חברתי, השופטת ע' ארבל, בעע"ם 1164/04 עיריית הרצליה נ' יצחקי [בפסקה 7] (5.12.2006), כדלקמן:
'[...] אמצעי האכיפה המנהליים מאפשרים לרשות להפעיל מנגנון גבייה אפקטיבי, ללא השקעה רבה של כספי ציבור, על ידי ניצול ה'צמתים' על ציר הזמן בהם נזקק החייב לשירותי הרשות [...] 'צמתים' כגון העברת זכויות במרשם המקרקעין (המותנית, כאמור, באישור הרשות בדבר היעדר חובות הרובצים על המקרקעין) וקבלת היתרים שונים מידי הרשות וועדת התכנון [...]'" (שם, בפסקה 24).
בהינתן המסקנה כי אין בסעיף 10(א) כדי להקנות לוועדה המקומית מעמד של נושה מובטח בגין היטל השבחה בהליכי חדלות פרעון, מהווה סעיף 10(א) לתוספת כלי אכיפה כמעט בלבדי העומד לרשותה. כמעט בלבדי אמרנו, מאחר שהתוספת השלישית מעמידה לרשות הוועדה המקומית כלים נוספים לגביית היטל ההשבחה. כך, סעיף 6(ד) קובע כי הוועדה רשאית לרשום לזכותה הערת אזהרה, מה שיקנה לוועדה המקומית מעמד של נושה מובטח ביחס לחוב בהיטל ההשבחה, אם ייכנס החייב להליכי פשיטת רגל (סעיף 127(ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1979; ע"א 261/88 בנק המזרחי המאוחד נ' רוזובסקי, פ"ד מח(2) 102, 120-118, 123 (1994)). ברם, הקושי הטמון בשימוש בסעיף 6(ד) נובע מכך שרישום הערת האזהרה תלוי בעריכתו של לוח שומה במועד אישור התוכנית במקרקעין. להלכה, הוועדה המקומית יכולה לערוך את השומה כבר במועד זה, אך סעיף 4(1) לתוספת מקנה לוועדה סמכות לערוך את השומה במועד מימוש הזכויות. במצב שבו נדחתה עריכת השומה, אין הוועדה המקומית מוסמכת לרשום הערת אזהרה בדבר קיום החוב. ואכן, עריכת רוב רובן של השומות נדחות למועד מימוש הזכויות (ראו את הנתונים בעניין זה, הנכונים לשנת 1995, במחקרן של גיל ואלתרמן, בטבלה מס' 12, מהם עולה כי רק 4 שמאים מתוך 43 שמאים שנשאלו במסגרת המחקר, עורכים שומה לערך השבחה ביום אישור התוכנית, ואילו 39 השמאים הנותרים עורכים אותה ביום מימוש הזכויות; וכן נמדר, בעמ' 411).