מהאמור לעיל עולה, כי על התובע להתכבד ולפרוס ראיות מוצקות לפני בית המשפט, מהן ניתן יהיה להגיע לידי ממצאים סדורים, הן שהתקיים בחברה מצב של מימון דק, והן שהתנהלות בעלי המניות הייתה כה קיצונית, עד שיש להורות על חיוב אישי שלהם לחובות החברה. בית המשפט העליון בפס"ד משמר העמק, פירט את השיקולים השונים הדרושים לעניין זה, ואלה כוללים, בין היתר: "התייחסות להיקפו של המימון הדק, היקף חובותיה ויכולת הפרעון של החברה, מידת מודעותו של בעל המניות האינדיבידואלי לעובדת המימון הדק, והיקף יכולתו להשפיע על מהלכיה של החברה, וכיוצא באלה..." (פיסקה 62 לפסק הדין).
יישום ההלכה הפסוקה על נסיבות המקרה, כמות שהובאו לפני בית משפט קמא, מחייב את המסקנה, כי המערערת לא עמדה בנטל הוכחת קיומו של מימון דק, ובוודאי לא זה המצדיק את הרמת מסך ההתאגדות. המשיבות הכחישו בכתב הגנתן את החיוב האישי המיוחס למנהלות, לרבות קיומו של מימון דק, ואף טענו כי החברות הן "חזקות" (סעיף 78 לכתב ההגנה). בנסיבות אלה, שומה היה על המערערת להציג ראיות סדורות להוכחת גרסתה, כגון דוחות כספיים של החברות, במיוחד שאלה הומצאו לה במסגרת הליכי הביניים, או חוות דעת מומחה, אך כזאת לא הוגש. כל שהובא הם דברי טהורי, שטען בתצהירו כי התקיימו הנסיבות של מימון דק, תוך הפניה לדברים שנאמרו לו, לטענתו, על ידי המשיבה 4, לפיהם גם אם תזכה המערערת בתביעתה, היא לא תוכל לקבל את כספה ועדיף שיתאזר בסבלות. בעדותו, אישר טהורי כי הוא מניח שהחברות התנהלו במימון דק, אך הודה כי אין ברשותו כל ראיה התומכת בטענה זו.
"ת. כן, אנו מניחים שהן מנהלות את החברה במימון דק.
ש. יש לך מסמך כלשהו על כך, על המימון הדק?
ת. אין לי".
(עמ' 21 שורות 16-18)
משכך, כל שהיה לפני בית משפט קמא, הוא טענות של טהורי מטעם המערערת, שאלה הוכחשו על ידי המנהלות בתצהיר המשיבה 4, מטעמן (ראה סעיפים 10 ו- 46 לתצהיר המשיבה 4), ועל כך היא לא נשאלה בחקירתה הנגדית. סבורים אנו שאין די בטענות בעל פה כדי לקבוע קיומו של מימון דק, לא כל שכן הרמת מסך מכוחו, על מנת לעמוד בדרישות שנקבעו בהלכה הפסוקה בהקשר זה, כמות שנקבע וכאמור בפיסקה 66 בפס"ד משמר העמק: "על אף שלכאורה, די במימון הדק כדי להצביע על אי-תקינות הפעילות העסקית, נדרשות נסיבות בעלות משקל משמעותי על-מנת להצדיק עשיית שימוש באמצעי של הרמת מסך" (ההדגשה אינה במקור-א.א.).