7. חיוב אישי של המנהלות
בית משפט קמא קבע שאין בהתנהגות המנהלות משום "מימון דק", המאפשר להרים את מסך ההתאגדות ולחייבן באופן אישי בהתחייבויות החברות, וכקבוע בסעיף 6(ב) לחוק החברות. בית המשפט הסתפק בציטוט הלכות פסוקות בסוגיית הרמת המסך, אך לא נימק את קביעתו, על מנת שבעלי הדין יוכלו לדעת מדוע הגיע להכרעה אליה הגיע, כמו גם שערכאת הערעור תוכל לפקח על קביעתו (ראה רע"ב 3019/98 מדינת ישראל נ' יצחק ארזי, פ"ד נב(2), 743 , 748-749 (1998)). בית המשפט אף לא דן בטענת המערערת לפיה יש לחייב את המנהלות באופן אישי מכוח גרם הפרת חוזה, לפי סעיף 62(א) לפקודת הנזיקין.
שקלתי האם אין מקום בנסיבות העניין להחזיר את המחלוקת דנן לבית משפט קמא להשלמת פסק הדין, אך סבורני שעדיף להכריע לגוף המחלוקת, מאשר החזרתה לערכאה הדיונית. זאת, בשים לב לזמן שכבר חלף מאז התרחשות האירועים נשוא ההליך, כמו גם הזמן שעבר ממועד הגשת התביעה ובהינתן שלפנינו מצויות כלל הראיות שהונחו לפני בית משפט קמא. כך שנכון יהיה בנסיבות האמורות, להכריע בערעור גם בסוגיה האמורה.
8. הרמת מסך ההתאגדות
סעיף 6(ב) לחוק החברות קובע כי על מנת שניתן יהיה לחייב את בעלי המניות, באופן אישי, בחובות החברה, שומה על נושה להוכיח שהם נטלו סיכון בלתי סביר באשר ליכולת של החברה לשלם את חובותיה, ובהיותם מודעים לכך. יכולת חברה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי נושיה, תלויה במקורות המימון שלה, וכאשר אלה אינם מספיקים, נמצאת החברה במצב המכונה בשם "מימון דק". זאת קורה כאשר: "ההון העצמי שהושקע בחברה, או סך כל נכסי החברה, אינם מספיקים לכסות את התחייבויותיה בשים לב לחיובים העלולים לצמוח בדרך העסקים הרגילה מניהולו של העסק", ע"א 4263/04 קיבוץ משמר העמק נ' עו"ד ומי מנור, מפרק אפרוחי הצפון בע"מ [פורסם בנבו] (2009) (להלן: "פס"ד משמר העמק").
יובהר, כי גם אם יוכח קיומו של מימון דק, אין הדבר מחייב בהכרח את הרמת מסך ההתאגדות וחיוב בעלי המניות בחובות החברה. זאת יעשה, רק במקרה חריג וקיצוני של מימון דק (ראה פיסקה 62 לפס"ד משמר העמק). אף קיימת מחלוקת פוסקים בשאלה, האם מימון דק כשלעצמו, גם אם יוכח, יכול להוות בסיס להרמת מסך, כגישת הרוב בפס"ד משמר העמק, לעומת הגורסים כי על מנת שיורם המסך יש צורך בדבר מה נוסף, כדעת המיעוט בפסק הדין האמור. עוד על המחלוקת בסוגיה, ראה: דעת השופט ריבלין (כתארו אז) בע"א 2223/99 ויטלי קריספי נ' ח' אלקטרוניקה (1988) בע"מ, [פורסם בנבו] תק-על 2000(2) 3246; ע"א 10582/02 בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ [פורסם בנבו] (2005); ד"ר אירית חביב סגל, "דיני חברות לאחר חוק החברות החדש א'" עמ' 258; פרופ' יוסף גרוס, "חוק החברות החדש", עמ' 47 - 46). מכל מקום, גם אלה הסבורים כי בנסיבות של מימון דק, ניתן להרים את מסך ההתאגדות, צריך הדבר להיעשות במקרים קיצוניים, ובחינת מכלול שיקולים כמפורט בהמשך.
על הטוען להרמת מסך מכוח מימון דק, להתגבר על שני אלה: להוכיח קיומו של מימון דק, וככל שכך, להוכיח שיש במימון הדק, כדי לחייב הרמת המסך והשתת חיוב אישי על בעלי המניות, הגם שייתכנו מקרים חריגים בהם הנטל יעבור לכתפי בעלי המניות, וזאת: "כאשר מבנה ההון של החברה מתאפיין במימון דק באופן קיצוני, וכאשר בעלי המניות, במקום לתגבר את ההון העצמי של החברה מזרימים אליה הלוואות בעלים, עשוי הנטל הראייתי לעבור אליהם לשכנע מדוע אין לראות במצב דברים זה משום ניהול בלתי ראוי של עיסקי התאגיד, ומדוע, באיזון שבין עניינם שלהם לזה של הנושים החיצוניים, מוצדק שלא להרים את מסך ההתאגדות" (פס"ד משמר העמק, שם בסעיף 63).