"בשנים הראשונות לקום המדינה נוסדו מאות קואופרטיבים ... מאז ואילך החלה ירידה במספרם, הנובעת לא רק מסיבות של פירוק בדרך העסקים הרגילה, אלא גם בשל גורמים נוספים:
...
ושלישית, המשבר בחקלאות לא היטיב עם האגודות השיתופיות להתיישבות חקלאית, קיבוצים ומושבים כאחד, ולאחרונה מדובר רבות בשינוי הארגון והמיבנה הפנימי של אגודות אלה, תוך התרחקות ממהותן המקורית" (הדגשה שלי – י.ע.) (אוטולנגי, בעמ' 20).
(וראו גם לפידות, אפלבום ויהודאי בעמ' 10, בתארם את השינויים המבניים שהתחוללו בקיבוצים על רקע המשבר הכלכלי של שנות ה-80).
41. נדבך נוסף בתהליך ההתפתחותי המתואר ניתן לזהות עם חקיקתו של חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992 אשר צמצם, הלכה למעשה, את עקרון הערבות ההדדית, בהגבילו את ערבות החברים לחובות האגודה בשיעורים המפורטים בו (ראו סעיפים 16-15 לחוק. כן ראו הערתו של ויסמן בעמ' 146, בהתייחסו להיעדר פרשנות אחידה וברורה של עקרון הערבות ההדדית).
42. טרם נמשיך בדרכנו, נדגיש נקודה בעלת חשיבות לענייננו, הנוגעת להבדל בין התאגדות חברים באגודה שיתופית מסוג מושב עובדים כמו בתיקים שבפנינו, לבין התאגדות באגודה שיתופית מסוג קיבוץ. עקרון השוויון בקיבוץ, שמכוחו יכולה חלוקת הכנסות הקיבוץ בין חבריו להתבצע באופן שוויוני, אינו כעקרון השוויון במושב העובדים. עמד על הדברים המלומד ויסמן:
"קיים שוני בין עקרון השוויון בקיבוץ ובקבוצה לבין רעיון המשק המשפחתי במושב העובדים. במושב העובדים, עקרון השוויון הכלכלי, כעקרון בר-פיקוח שוטף, מוגבל לזכות השווה להקצאת גורמי הייצור. רעיון המשק המשפחתי מושתת על בסיס יחידות כלכליות עצמיות. יחידות אלו מאפשרות לפתח יוזמה אישית וליהנות מהיתרונות הכלכליים של אותם גורמי ייצור. כישוריו של חבר אחד לעומת כישוריו של חבר אחר יכולים להביא לשוני בהכנסה בין חבר לחבר. השוני בהכנסה, שהוא תוצאה של כישורי הניצול הסובייקטיביים של אותם גורמי ייצור, והנאתו של החבר היעיל יותר מאותם גורמי ייצור מהווים אנטי-תזה לרעיון השיתוף וחלוקת ההכנסה השוויונית באגודה הקיבוצית" (ויסמן, בעמ' 127).
ובקיצור, העקרון שעמד בשעתו בבסיס הקיבוץ על פי האידיאולוגיה הקיבוצית "הקלאסית" (להבדיל מקיבוצים מתחדשים שעברו הליכי הפרטה) לפיה אין קשר בין התרומה של החבר לבין התמורה שמקבל החבר לפי המכסימה "לכל אחד לפי צרכיו ומכל אחד לפי יכולתו" – עקרון זה אינו תופס כלל במושב העובדים. הבדל זה בין הקיבוץ למושב היה קיים מאז ומתמיד, ללא קשר להתפתחויות שחלו במהלך השנים בעקרונות הקואופרציה, עליהן עמדנו לעיל.