"וכבר הורה בית משפט זה ושנה ושילש וריבע וחימש, כי בכגון דא זרועו נטויה להתערב לא רק כאשר המשיב חרג מסמכותו או פעל תוך פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, אלא גם כאשר החלטתו של ההוא לוקה בטעות ה'מוכחת מתוכה'...
קרוב אני לומר, כי בית משפט זה חייב להשתמש ביתר שאת בכוחו זה, כאשר במדובר הוא בהחלטתו המוטעית של רושם האגודות. הרושם הוא בעל פרצוף "יאנוסי", או מלאך אחד העושה שתי שליחויות: מפלגא לעילא הוא מייצג את ענייני האגודה, ומפלגא לתתא מייצג את ענייני הנושים, הוא בעל הדין הוא הדיין, בחינת "הכל יכול וכוללם יחד". פיקוחו הוא "יחיד", ופרט לצווים הניתנים על ידו על פי הסעיפים 9, 12, 48א, 49, אין כל ערעור על החלטתו, כפי שעולה מתוך סעיף 51 של הפקודה. הדעת נותנת איפוא כי: בראת פיקוח יחיד של הרושם – בראת לו בית משפט זה תבלין; המשענת היחידה שנותרה לו, לנושה שהפסיד אצל הרושם, היא בבית משפט הגבוה לצדק, ולכן מן הדין הוא – כך נראה לי – כי בית משפט זה ישתמש כאן ביתר חומרא וקפדנות בכוח הנתון לו על פי סעיף 7 של חוק בתי המשפט, תשי"ז-1957" (עניין קינסלי, בעמ' 2307).
בדומה, נאמר על ידי הנשיא שמגר בבג"ץ 2786/94 מנא נ' רשם האגודות השיתופיות ([פורסם בנבו], 11.9.1994) (להלן: עניין מנא):
"הענקת השליטה בכל המחלוקות שבאגודות השיתופיות לרשם האגודות יוצרת ריכוז סמכויות מהותי, וחשוב על כן, פי כמה, שתהיה הקפדה רבה על קיום נוהגים ונוהלים ההולמים רשות, אשר לה העניק המחוקק, על פי התפיסות של אמצע שנות השלושים למאה זו, משום מה, סמכות לתת החלטות שדינן כדין פסק דין של בית משפט מחוזי (כך לשון סעיף 52 הנ"ל).
49. ואכן, בית משפט זה הפנה לא פעם את תשומת לבו של המחוקק למען יפעל לתיקון המצב ויקבע סמכות ערעורית על החלטותיו של הרשם (עניין מנא, וכן בג"צ 3048/94 גדרון נ' רשם האגודות השיתופיות ([פורסם בנבו], 20.10.1994)). הצעה לתיקון חלקי של המצב הועלתה כבר לפני למעלה מארבעה עשורים בהצעת חוק האיגוד השיתופי, אשר כללה הוראה המחילה את הוראות פקודת הבוררות על בוררויות המתנהלות בפני הרשם או בפני בורר מכוח הוראה בתקנון האגודה, אך זו מעולם לא הבשילה לכדי חוק (ראו: הצעת חוק האיגוד השיתופי, תשכ"ה-1965, ה"ח 666, סעיף 261; הצעת חוק האיגוד השיתופי, תשכ"ח-1968, ה"ח 778, סעיף 173)).
פתרון חלקי למצב המתואר לעיל ניתן עם הקניית סמכות ערעור לגבי מרבית העניינים הנידונים אצל הרשם לבית המשפט לעניינים מנהליים, לפי סעיף 5(2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000 בצירוף סעיף 1 לתוספת השניה לחוק זה הקובע "ערעור על החלטת רשם האגודות השיתופיות לפי פקודת האגודות השיתופיות למעט בענייני פירוק אגודות שיתופיות, בוררות בסכסוכים ועיקול זמני על נכסים". היקף הביקורת הערעורית על החלטות הרשם הוא בהתאם לעילות הביקורת השיפוטית על החלטות מינהליות כפי שנובע מסעיף 8 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000, הקובע כי "בית משפט לענינים מינהליים ידון בעתירה מינהלית ובערעור מינהלי בהתאם לעילות, לסמכויות ולסעדים שלפיהם דן בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בשינויים המחויבים לגבי עתירה מינהלית ולגבי ערעור מינהלי" (ראו: עמ"נ (י-ם) 321/06 קבוצת רון ארצי נ' רשם האגודות השיתופיות ([פורסם בנבו], 18.7.2006) בפסקה 12). בתי המשפט לעניינים מינהליים הדנים בערעור על החלטות הרשם, המשיכו ללכת בתלם הפסיקה שהותוותה בבג"ץ, ולפיה ההתערבות בהחלטת רשם תיעשה על פי מבחני הלכת ח'טיב לגבי בתי הדין לעבודה, קרי, רק כאשר מדובר בטעות משפטית מהותית ושורת הדין והצדק מחייבת את התערבות בית המשפט (עמ"נ (י-ם) 228/07 פארג' נ' רשם האגודות השיתופיות ([פורסם בנבו], 3.9.2007) בפסקה 38; עמ"נ (י-ם) 536/08 סרוסי נ' קיבוץ עין גב ([פורסם בנבו], 22.6.2009) בפסקה 39). לדעה אחרת, ולפיה זכות הערעור על החלטת הרשם מאפשרת לבית המשפט לעניינים מינהליים התערבות רחבה מזו שנקבעה בהלכת ח'טיב, ראו עמ"נ (י-ם) 113/03 דותן נ' קו אופ הרבוע הכחול אגודה שיתופית לשירותים בע"מ ([פורסם בנבו], 15.5.2005)).
50. למרבה הצער, תחומי הפירוק, הבוררות בסכסוכים ועיקול זמני על נכסים לא נכללו בהסדר החדש, בהיותם תחומים בעלי אופי אזרחי, אשר לשם העברתם לסמכותם של בתי המשפט האזרחיים נדרש תיקון חקיקתי נפרד (וראו עניין Systemate, סעיף 8 לפסק הדין). נושאים אלה נותרו אפוא בסמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק, המשמש כערכאה היחידה לבעל דין המבקש להשיג על החלטת הרשם.