השני, מכסות החלב הועברו בשנת 1992 מבעלות האגודות ליצרני החלב ללא תמורה, "ואין להעלות על הדעת, כי מי שקבלו את המכסה חינם מהאגודה, יזכו עתה בגלל טענות מופרכות, גם במניות תנובה על חשבון שאר חברי האגודה".
השלישי, הון מניות תנובה הופיע במאזני האגודה תחת "הון האגודה", ואין ביאור או הערה המעידים על כך שאלו הוחזקו עבור החברים בנאמנות. הרשם ציין כי הדוחות הכספיים אושרו מדי שנה על ידי החברים ללא הערה או השגה מצד הרפתנים, וביכר את חוות דעתם של רואי החשבון מטעם האגודה על פני חוות הדעת מטעם העותרים.
טרם אדרש להנמקותיו של הרשם, אקדים ואבהיר כי הסוגיות דלעיל לא מעוררות שאלות שבעובדה באשר העובדות אינן שנויות במחלוקת, והמחלוקת היא לגבי המסקנות שיש לגזור מהעובדות. נדון להלן בסוגיות אלה אחת לאחת, ונפנה תחילה לעניין "מחיר המטרה" ושאלת השתתפותם של הרפתנים בתשלום עבור יחידות ההשתתפות.
מי שילם עבור הון מניות תנובה ?
52. אין חולק כי בין השנים 1954-1992 נעשתה גביה להון מניות תנובה בכל הענפים (ביצים, עופות, ירקות, פירות, פרחים , בקר וחלב) כאשר כ-99% מהגביה להון הייתה מענף החלב בין השנים 1957-1991.
עיון בפסק הבורר ובפסק הרשם מעלה כי בין השניים קיים פער מהותי באשר לקביעת זהותו של הגורם שנשא בפועל בתשלום עבור מניות תנובה. הבורר קבע בפסק דינו באופן חד וברור כי "העובדה כי החברים, יצרני החלב, הם שנשאו בפועל בעלויות שהיו כרוכות בגין החיוב ב'הון מניות תנובה', כלל אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים" (סעיף 64 לפסק הבורר). מנגד, פסק דינו של הרשם שזור לכל אורכו בקביעה כי "הרפתנים לא שילמו מכיסם עבור מניות אלה". מיהו, אם כן, זה שנשא בפועל בתשלום זה?
53. הנימוק העומד בבסיס פסק הבורר הוא פשוט, ועולה בקנה אחד עם התשתית העובדתית כפי שנפרשה לעיל. חשבון הרפתנים זוכה וחויב בתשלומים לטובת תנובה, איש איש בהתאם לכמות החלב ששווק, ונחזור ונבהיר את הדברים. מהתשלום שקיבלה האגודה מתנובה נוכו שני חיובים נפרדים: בצד ההוצאות נרשם הקומיסיון (עמלת השיווק) לצד סעיפי חיוב נוספים כמו חוסר שומן, חוסר חלבון וחריגות חלב ובנוסף, חוייבה האגודה בחשבון החודשי של תנובה בסעיף "מניות תנובה". זיכוי וחיוב מקביל נעשה בכרטיסו האישי של כל רפתן. עובדות אלה אינן שנויות במחלוקת. אין לי אלא להפנות לסעיף 4.1.5 לסיכומי אגודת ניר בנים אשר הוגשו במסגרת ההליך שהתקיים בפני הבורר, שם פורט האמור לעיל ונכתב במפורש כי "בכרטיסי החברים הופיע זיכוי בגין הכנסות וחיוב בגין 'הון מניות תנובה', בהתאם לכמויות החלב ששיווקו". נוכח עובדות אלה שאינן שנויות במחלוקת, הדרא קושיא לדוכתיה: מה עמד בבסיס קביעתו של הרשם כי הרפתנים לא שילמו מכיסם עבור הון המניות?