54. הרשם עמד על כך כי "מחיר המטרה" שקיבל רפתן עבור כל ליטר חלב, כפי שנקבע על ידי משרד החקלאות, היה זהה לכל רפתן, בין שהיה חבר באגודה החברה בתנובה ובין שהיה רפתן פרטי. מעדותה של גב' הראל, סמנכ"ל לשעבר במשרד החקלאות אשר עסקה בנושא קביעת מחירי החלב, עולה כי "מחיר המטרה" נקבע עד לתחילת שנות ה-80 והמחיר נקבע בהתחשב בכך שתנובה גבתה קומיסיון והשתתפות עבור הון מניות. וכלשונה "היו מוסיפים כ-2% למחיר המטרה ותנובה הייתה לוקחת את ה-2% ובאופן שהמשווק היה מקבל רק את מחיר המטרה" וכי משרד החקלאות הקפיד "שהחקלאי יקבל את מחיר המטרה במדוייק בהתחשב בסקר העלויות לפני שיש את ההפרשות להון. אני רוצה לציין שהרפתן לא שילם על חשבונו את מניות תנובה שכן זה התווסף על מחיר המטרה". לדבריה של גב' הראל, היא יזמה את ביטול העניין בשנת 1980 מאחר שסברה כי מי שמימן את רכישת הון מניות תנובה היה הצרכן הישראלי וממשלת ישראל ו"אמרנו שאם החקלאים רוצים להשקיע בתנובה שיואילו לעשות את זה מתוך מחיר המטרה ולא מתוספת למחיר המטרה".
על סמך דברים אלה, הסיק הרשם כי:
"מהעדויות שבתיק עולה בברור כי הרפתן לא שילם על חשבונו את השתתפותו בהון תנובה, אלא ההון שנגבה היה במקום חלק מהעמלה (הקומיסיון) ששילם מי שאינו חבר. כמו כן עולה כי אילו הרפתן אצל המערערת [ניר בנים – י.ע.] לא היה חבר באגודה שהיתה חברה בתנובה הוא היה מקבל את אותה תמורה שבפועל קיבל רפתן החבר באגודה שהיתה חברה בתנובה והרפתן לא יצא בחסרון כיס. לפיכך כל שנותר לבדוק אם אכן הרפתן בעצמו נשא בתשלומי המס על ההון שנגבה" (הדגשות במקור – י.ע.) (סעיף 119 לפסק הרשם).
הנה כי כן, לשיטתו של הרשם, מחיר המטרה והעובדה שהשתתפות הרפתנים בהון תנובה היתה "במקום חלק מהעמלה (הקומיסיון) ששילם מי שאינו חבר", מביאים למסקנה כי "הרפתן לא שילם על חשבונו את השתתפותו בהון תנובה".
55. לטעמי, קביעה זו של הרשם – השזורה לכל אורך פסק דינו ומהווה אבן הראשה לכל מסקנותיו בהמשך – בטעות יסודה. ראשית, אם נלך לשיטתו של הרשם, כפי שיצרני החלב לא נשאו בתשלומים עבור הון מניות תנובה, גם האגודה לא נשאה בעלויות אלה, אלא הצרכן הישראלי או הממשלה, כך שהקביעה כי האגודה נשאה בתשלומים אלה אינה קוהרנטית. שנית, לא ברור במשך כמה שנים מתוך התקופה הרלוונטית, המשתרעת על עשרות שנים, שילמה תנובה לפי "מחיר מטרה". גב' הראל שעל עדותה סמך הרשם, החלה לעבוד במשרד החקלאות רק בשנת 1975 ולא התייחסה בעדותה לתקופה שקדמה לכך. מר יואב צור, נציג הרפתנים בדירקטוריון מועצת החלב, שהעיד בעניין נחלים, אמר בעדותו כי מחיר המטרה נקבע החל משנת 1973 (עמ' 18 לפרוטוקול שם). מכל מקום, אין חולק כי "מחיר המטרה" הופסק בשנת 1980, בעוד שהתקופה הרלוונטית היא עד שנת 1992. שלישית, בענפים אחרים לא נקבע מחיר מטרה, כך שנימוק זה אין כוחו יפה, לדוגמה, למי ששיווק פירות וירקות.