ולבסוף, ועיקרו של דבר. אין קשר בין "מחיר המטרה" שקיבלו הרפתנים לבין הנחת הבסיס של הרשם, כי יצרני החלב לא נשאו בתשלומים עבור הון מניות תנובה. מחיר המטרה היה אחד הרכיבים של הסובסידיה לחלב. נניח לשם הדוגמה כי תנובה גבתה מרפתן פרטי קומיסיון של 2 אגורות לליטר חלב וכי מחיר המטרה שנקבע על ידי משרד החקלאות עמד על 1 ₪ לליטר חלב. או-אז, וכדברי גב' הראל בעדותה בפני הבורר "היו מוסיפים כ-2% למחיר המטרה ותנובה הייתה לוקחת את ה-2% ובאופן שהמשווק היה מקבל רק את מחיר המטרה". האם משמעות הדבר שהרפתן שקיבל 1 ₪ לליטר חלב לא נשא בקומיסיון של שתי אגורות? איני סבור כך. העובדה שמשרד החקלאות קבע בתקופה מסויימת את המחיר שהרפתן יקבל עבור תוצרתו, משקפת את המחיר "נטו" שקיבל הרפתן מתנובה לאחר ניכוי קומיסיון שהיה עליו לשלם לתנובה בכל מקרה. כאשר ברפתן חבר אגודה עסקינן, אזי חלף חלק מהקומיסיון גבתה תנובה עבור השתתפות בהון מניותיה.
56. אכן, וכפי שקבע הרשם, בשורה התחתונה הרפתנים נשאו בתשלום עמלת שיווק בסכום הזהה לעמלת השיווק בה נשאו רפתנים פרטיים, הגם ש"צורתה" היתה שונה, בהיותה מפוצלת לקומיסיון + תשלום בגין השתתפות בהון מניות. לשם הדוגמה: בהנחה שתנובה גבתה מרפתן פרטי קומיסיון בשיעור של 2% מתמורת החלב (ולאחר הניכוי הרפתן הפרטי קיבל את מחיר המטרה לכל ליטר חלב), אזי מרפתן חבר אגודה גבתה תנובה קומיסיון של 1% וניכתה מהתמורה 1% נוספים עבור השתתפות בהון מניות תנובה. מחומר הראיות עולה כי הסיבה לפיצול התשלום מקורה בשיקולי מס מצידה של תנובה. שכן בעוד תנובה חבה בתשלום מס בגין הקומיסיון המהווה אצלה הכנסה, לא כך ביחס לניכוי מהמחיר בגין השתתפות בהון מניות תנובה, סכום שעליו לא שילמה תנובה מס ואשר שימש אותה לפיתוחה ולמימון השקעותיה.
תמיהה היא, מדוע הזהות בסכומים שגבתה תנובה מרפתנים חברי אגודה ומרפתנים פרטיים, הביאה את הרשם לקבוע כי "הרפתנים לא נשאו בפועל בתשלום עבור הון מניות תנובה". האם קביעת הרשם היתה משתנה אם תנובה היתה גובה מרפתן פרטי עמלת שיווק פחותה או כפולה? ומה הקשר בין בחירתה של תנובה לחייב רפתן פרטי בעמלה כזו או אחרת, לקביעת זהותו של הנושא בפועל בתשלום עבור הון המניות של תנובה – הרפתן חבר האגודה או האגודה? איני רואה קשר בין הזהות בסכומים שגבתה תנובה מרפתנים חברי אגודה ומרפתנים פרטיים לבין השאלה מי נשא בתשלום עבור השתתפות בהון מניות תנובה. כאמור, השאלה לא הייתה שנויה במחלוקת בבוררות, באשר החיובים עבור השתתפות בהון תנובה נוכו מכרטיסיהם האישיים של הרפתנים חברי האגודה. ובקיצור, מימון ההשקעה בהונה של תנובה נעשה בדרך של ניכוי מהתמורה שהגיעה לרפתן עבור תוצרת החלב (כמו גם כל תוצרת חקלאית אחרת ששווקה באמצעות תנובה), לא מרווחי האגודה ולא מהלוואה חיצונית שנטלה האגודה.