57. על מנת לסבר את הדעת, נניח כי במקום לזקוף חלק מתמורת החלב עבור השתתפות בהון מניותיה, תנובה הייתה מחייבת כל רפתן חבר אגודה להפריש 1% מהתמורה לטובת קופת פנסיה או קופת גמל, וחיוב זה היה נזקף לחובת כרטיסו האישי של כל רפתן. תמהני אם יכול היה מאן דהוא לטעון ברצינות כי התמורה שהצטברה בקופת הפנסיה או בקופת הגמל שולמה על ידי האגודה ולא על ידי הרפתן (וראו אוטולנגי בעמ' 41, שם מציינת המחברת כי ניכוי דמי המניה מפדיון התוצרת על ידי תנובה נתפס בעיני החברים בתנובה כ"חברות כפויה" וכמעין "מס" שנגבה מהם שלא כדין). ובקיצור, הזיקה ההדוקה בין היקף שיווק החלב על ידי יצרן החלב לבין מספר יחידות ההשתתפות שהלכו ונצברו בתנובה, מעידה באופן חד-משמעי מי שילם עבור יחידות ההשתתפות. אם אין חלב אין יחידות השתתפות, ולהיפך, ככל שכמות החלב המשווקת גדלה כך נצברות יותר יחידות השתתפות. ומי משווק את החלב לתנובה? לא האגודה, אף לא חברי האגודה המגדלים פירות, ירקות ועופות, אלא אך ורק הרפתנים חברי האגודה, שחוייבו בכרטיסם האישי בתשלומים לתנובה (קומיסיון + השתתפות בהון המניות). דומה כי גם האגודה עצמה ראתה כך את הדברים מאז ומתמיד, כפי שעולה, בין היתר, מפרוטוקול ועד האגודה מיום 19.3.78 (נספח ו' לתצהיר קמחי), שם נכתב כי "הכפר משקיע כספים במניות והשתתפות במוסדות חוץ (מרבק, מתמור, שרות הזרעה, משחטה) מניות תנובה נגבות מהחברים ישיר".
לכן, פשיטא בעיניי שהרפתנים הם שנשאו מכיסם עבור ההשתתפות בהון מניות תנובה. קביעתו של הרשם כי הם לא נשאו בתשלומים מכיסם מן הטעם שגם הרפתן הפרטי קיבל מתנובה אותה תמורה עבור כל ליטר חלב ששיווק, אינה ממין העניין ואינה יכולה לעמוד. נהפוך הוא. כפי שהרפתן הפרטי שילם מכיסו ועל חשבונו את הקומיסיון לתנובה, הוא הדין לגבי רפתן חבר האגודה אשר חוייב בחשבונו במלוא התשלום לתנובה בדרך של חלק מקומיסיון + השתתפות בהון מניות. "המרת" חלק הקומיסיון בהשתתפות בהון האגודה, והזהות במחיר הסופי ששילמה תנובה לרפתן הפרטי ולרפתן חבר האגודה, מעידות דווקא כי הרפתן חבר האגודה נשא במלוא התשלום לתנובה מכיסו.
58. יתרה מזו. בניגוד לרפתן הפרטי שיכול היה לנכות כהוצאה לצרכי מס את מלוא הקומיסיון שתנובה גבתה ממנו, הרי שהרפתנים חברי האגודה לא יכולים היו לנכות כהוצאה את התשלום שנגבה מהם על ידי תנובה בגין השתתפות בהון מניות תנובה. מכאן, שלאורך עשרות בשנים, מצבם של הרפתנים חברי האגודה דווקא הורע בהשוואה לרפתנים פרטיים. "הרעה" זו ניתנת להסבר אם נראה את יחידות ההשתתפות כהשקעה הונית שנצברה במהלך השנים לזכותם של הרפתנים חברי האגודה, בהתאם לכמות החלב ששווקה על ידם.