66. לגופם של דברים, גם בנקודה זו מצאתי קושי בפסק דינו של כב' הרשם. ראשית, הרשם התייחס לחוות דעתם של רואי החשבון מטעם העותרים, קבע כי תאור הדברים על ידם אינו נכון, והוסיף כי –
"בשל הבנתם השגויה טעה גם הבורר. היות ואין מדובר כלל במניות תנובה שעומדות בפני עצמן אלא ב'הון האגודה' המערערת. כל תאור השתתפות הרפתנים בהון מניות תנובה נכלל במאזן המערערת תחת הפרק הדן ב'הון האגודה' דהיינו: הון המערערת בתנובה אינו הון חבריה, גם אם הוא מכיל תשלום של חברים עבור הון מניות תנובה" (סעיף 133 לפסק הרשם).
דומני כי בכך לוקה גישת הרשם בהנחת המבוקש, לאמור, מאחר שמדובר בהון האגודה, נרשמו מניות תנובה במאזן תחת הכותרת "הון האגודה", ועל כן אין מדובר בהון הרפתנים. אך זו בדיוק השאלה שבמחלוקת: האם אכן מדובר בהון האגודה או שמא בנכס השייך לרפתנים.
67. זאת ועוד. בסמוך לדברים אלו, הוסיף הרשם והתייחס לדבריהם של רואי החשבון מטעם העותרים כי מרבית המניות הנרכשות מומנו על ידם, וחזר וקבע כי הם שגויים, באשר –
"היות ועל פי הראיות מתברר כי החברים לא נשאו כלל מכספם בתשלום, אלא רק בתשלומי המס לחלק מהתקופה. כאמור, מדובר במאזני המערערת שבכולם הכותרת היא 'הון האגודה' ולא כל נושא אחר" (שם, שם).
עינינו הרואות כי נקודת המוצא של הרשם נשענת שוב ושוב על הנחת היסוד המוטעית לפיה הרפתנים לא שילמו עבור הון מניות תנובה.
68. נקודה נוספת הצריכה לענייננו היא הערת הביקורת אשר הופיעה במאזני האגודה. הרשם קבע כי "אין בביאורים של רואי החשבון שערכו את מאזני המערערת כל התייחסות או הערה או ביאור שממנה יכולה לנבוע מסקנה כי האגודה מחזיקה את מניות תנובה בנאמנות עבור החברים" (שם, סעיף 137). ואולם, אין חולק כי בשנת 1974, הופיעה הערה במאזן מטעם מבקר האגודה בזו הלשון:
"האגודה לא ערכה רשומה להשתתפות של כל חבר וחבר למימון השתתפות בהשקעות וקרנות תנובה במניות מ.ת.מ ודמי חבר בשירות להזרעה מלאכותית."
המסקנה המתבקשת מהערה זו היא כי האגודה היתה מחויבת להציג את חלקו של כל חבר במימון מניות תנובה, שאם לא כן, לשם מה היה צורך בהערה זו. הרשם ציין בפסק דינו כי "אין כל צורך לערוך רשימת השתתפות כזו, כי אין לה משמעות ביחסים שבין החבר והאגודה ובין האגודה לגורמים אחרים" (סעיף 130 לפסק הרשם). קביעתו של הרשם לוקה בהנחת המבוקש ומתעלמת, לטעמי, מהמשמעות הנובעת מההערה למאזן. הצורך בעריכת רישום מדוקדק אשר ישקף את חיובו של כל רפתן, מתיישב עם התפישה לפיה יחידות ההשתתפות מומנו דה-פקטו מכספם של הרפתנים והרישום נעשה לצורך החלוקה הפנימית ביניהם. העובדה שהתשלום עבור מניות תנובה לא נעשה באופן ישיר מהרפתן לתנובה, אלא מהרפתן לאגודה ומהאגודה לתנובה, אינה מעלה ואינה מורידה (וראו והשוו: עניין בנק לאומי לישראל, בעמ' 495).