חלוקה דיפרנציאלית של יחידות ההשתתפות בין הרפתנים מגלמת את השוני בהיקף ובכמות התוצרת ששיווק כל רפתן ורפתן, באופן המשמר את קניינו של כל אחד מהם על פי עקרונות הקואופרציה. רפתן חרוץ ויעיל ששיווק כמות גדולה מזו של חברו, קיבל תמורה גדולה יותר חלף עמלו ונצברו לזכותו יותר יחידות השתתפות בתנובה משל חברו. כפי שכבר אמרנו לעיל, ניתן להמחיש את הדברים אם נחליף את ההשקעה במניות תנובה ב"מוצר" אחר. לדוגמה, נניח כי תנובה היתה מפקידה 1% מכל תמורה המגיעה בגין תוצרת החלב בתכנית חיסכון נושאת ריבית. פשיטא שהאגודה לא יכולה הייתה לנכס לעצמה את תכניות החיסכון, ובדומה, איני רואה טעם טוב מדוע האגודה זכאית לנכס לעצמה את יחידות ההשתתפות. וכפי שנאמר בעניין פרי העמק:
"גם אם האגודה השיתופית מבוססת על קואופרציה ולא על קפיטליזם, היא חייבת לכבד את האוטונומיה של היחיד ואת רכושו. קואופרציה אינה מבוססת על הלאמת רכוש הפרט, ואינה נשענת על כוח הרוב, בניגוד לדעת היחיד, להפקיע את רכושו של הפרט. הקואופרציה יונקת חיותה מהרצון להדדיות, לעזרה ולשוויון באותו תחום רחב שבמסגרתו פועל השיתוף. תחום זה אינו משתרע על כלל הקיום האישי, ואינו מטשטש את ההבחנה בין רכוש האגודה ונכסיה לבין רכוש הפרט-חבר האגודה ונכסיו. אמת, קיים שוני בין חברות בחברה לבין חברות באגודה שיתופית.....[ ]...אך שוני זה לא מוביל למסקנה כי רוב החברים הקשורים בקשר אישי זה רשאים, למען רווחתו המשותפת של הכלל, לרדת לנכסי המיעוט. הקשר האישי ורווחת הכלל מתבצעים כולם במסגרת האגודה השיתופית ונכסיה. אין הם פולשים - בהעדר הסכמה לכך - לתחום הקניין הפרטי של החבר, שכן זאת יש לזכור: אגודה שיתופית מאגדת חברים בעלי אינטרס כלכלי משותף. אין להניח כי בשמו של אינטרס זה ניתן לרדת לנכסיו הפרטיים של החבר, תוך טשטוש הקו המפריד הברור בין השניים" (עניין פרי העמק, בעמ' 545).
86. האגודה טענה כי תוצאה המקנה את הזכות בנכסים או באמצעי ייצור לחברים אשר תרמו לרכישתם או ליצירתם, חותרת תחת אושיות קיומה של האגודה השיתופית, עומדת בניגוד לעקרונות הבסיסיים של דיני האגודות השיתופיות ומהווה "הרמת מסך" בין האגודה לבין החברים. לטענת האגודה, יש בכך כדי לפרק את האגודה השיתופית למספר אגודות קטנות יותר בעלות משטר רכושי נפרד, לפי מפתח של תרומת החבר ליצירת אותו רכוש. בכך נוצרת מעין "בובת בבושקה" של אגודות שיתופיות ענפיות עצמאיות של אגודה בתוך אגודה בתוך אגודה (כגון "אגודת הלול", "אגודת הרפת" "אגודת הכוורנים" וכיו"ב). מצב זה, טוענת האגודה, עושה פלסתר מאישיותה המשפטית של האגודה ומרוקן אותה מתוכנה ומנכסיה. כפי שלא יעלה על הדעת שחברים הצורכים הרבה מים יהיו זכאים לחלק גדול יותר במערכת המים, הרעיון של התשתית הקואופרטיבית לא הופך השקעה של חברים בהון לבעליו של אותו הון. לפי סעיף 3(ט) בחלק א' לתקנון האגודה, האגודה מוסמכת להשתתף במפעלים כלכליים כספיים ומסחריים העשויים להועיל לחבריה. מכאן טענתה של האגודה כי הרפתנים לא השתתפו בהונה של תנובה אלא בהון האגודה. זאת, מכוח עקרון היסוד לפיו החזר ההון בגין השקעת האגודה במפעל המשותף ממומן על ידי החברים המשתמשים באותו מפעל, כחלק מתמחיר המוצר או השירות. כפי שהאגודה השקיעה במניות תנובה, כך היא השקיעה באגודות אחרות כמו "משקי הדרום" ורכשה מניות בחברות אחרות כמו "מרבק" "הזרע" ועוד, וכל אלה לנכסי האגודה ייחשבו וכך גם נרשמו במאזן. מכאן טענת האגודה כי אין מקום ל"שרשור" של הסכומים שנגבו מהרפתנים למימון השקעות האגודה לבין הפירות שהניבו השקעות אלה, בדמות יחידות השתתפות בתנובה.