89. אין חולק על זכותה של האגודה לגבות מחבריה תשלום עבור הון האגודה. תקנה 5 לתקנות האגודות השיתופיות (ייסוד), תשל"ו-1976, המפנה לתוספת השניה לתקנות אלה, קובעת כי האגודה תקבע בתקנותיה הוראות בעניינים הנוגעים לדרכי השתתפות החברים בהון האגודה (פרק ד' סעיף א' לתוספת השניה). ואכן, הוראות חלק ג' לתקנון אגודת ניר בנים קובעות כי "... הון האגודה מורכב מהשקעות הון של חברים שאת תמורתן אפשר לשלם בשיעורין, כפי שתחליט האסיפה הכללית". ברם, במקרה דנן, לא נטען, וממילא לא הובאה כל ראיה המעידה על החלטה כלשהי של האסיפה הכללית אשר חייבה את הרפתנים להשתתף בהון האגודה בדרך של השתתפות בהון מניות תנובה. חיוב של חלק מהחברים להשתתף בהון האגודה כמוהו כחיוב של חלק מהחברים לשאת בהפסדי האגודה, ואין כל בסיס להפלייה מעין זו. בהקשר זה, איני רואה לקבל את טענת האגודה כי "שתיקתם" של הרפתנים והסכמתם לשאת בחיובים בגין השתתפות בהון תנובה (חיובים שנוכו מהתמורה המגיעה להם עבור תוצרת החלב ששיווקו), מהווה הסכמה לכך שהגביה תיעשה ל"הון האגודה". אין מדובר בהסכמה מודעת שבשתיקה, וכבר עמדנו על כך שעד ועידת תנובה בשנת 1999 לא ראו את יחידות ההשתתפות כבעלות ערך כלכלי. סיכומו של דבר, שאין ברישום מניות תנובה בספרי האגודה כדי להצמיח לאגודה זכות על חשבון קניינם הפרטי של הרפתנים.
90. האגודה טענה כי דין ההשקעה במניות תנובה כדין ההשקעה במניות של תאגיד חיצוני אחר כמו "משקי הדרום". ברם, האגודה לא הראתה כי הנדון דומה לראיה ולא הסבירה כיצד נרכשו המניות בתאגידים חיצוניים אחרים. ולא רק זאת, אלא שכבר הזכרנו את פרוטוקול האסיפה הכללית מיום 22.10.90 שם נאמר כי "שטרי הון ומניות של הנגב, החקלאית, מרבק מתמור אשר מולם עומד זכוי הון וקרנות האגודה, באם באחד הימים יוחזרו סכומים אלה לאגודה יזוכו הענפים המתאימים ויורד מהון וקרנות". לכאורה, עולה מכאן כי הכוונה היא לייחס את ההשקעות במניות תאגידים חיצוניים לאותם ענפים שבאמצעותם נצמחו מניות אלה.
91. במאמר מוסגר ולמעלה מן הצורך אומר כי איני שולל את האפשרות להכיר בזכותם של חברי אגודה, הפועלים בענפים שונים, גם באמצעי ייצור בהם השקיעו באופן דיפרנציאלי. כך, למשל, אם חברי האגודה המגדלים מטעי פרי השקיעו בהקמת בית אריזה וקבוצת רפתנים השקיעה בהקמת מתקני תחמיץ, איני משוכנע כי עקרונות הקואופרציה מחייבים את התוצאה כי בבוא היום, כאשר האגודת תמכור את בית האריזה או את מתקן התחמיץ, חלקם של כלל החברים בשני אמצעי הייצור יהא שווה. יש להבחין בין זכויות שנרכשו על ידי האגודה בעקבות תשלום של כלל חברי האגודה לבין זכויות שנרכשו בכספם של חברים מסויימים ויש להבחין בין מפעל כללי לבין מפעל מיוחד (השוו לעניין שדה צבי בסעיף 10 לפסק הדין). יותר מרמז לכך עולה מעניין אביאל לגבי ייחוס הוצאות הקשורות בחבר או בקבוצת חברים, וכבר הראינו לעיל כי היו דברים מעולם גם באגודת ניר בנים, והרווח שהופק ממכירת מיכל חלב יוחס לרפתנים. על כל פנים, אין שאלה זו מתעוררת בענייננו, ואין אנו נדרשים לצלול לעומקה. על הדבר להיבחן, לכשיתעורר, בהתאם לנסיבות המקרה הספציפי, על פי תקנות האגודה הקונקרטית וסמכותה לגבות מחבריה לטובת הון האגודה.