106. האגודה טענה כי העובדה שהמשיבים מימנו את רכישת מניות תנובה לא עושה אותם לבעליהן. המערערת ממחישה את טענתה בדוגמה של בנק המעמיד מימון ללקוח בגובה 100% לצורך רכישת נכס, וטוענת כי כשם שהבנק אינו הופך לבעליו של הנכס, כך המשיבים אינם הופכים לבעליהן של המניות.
אין בטענה זו ממש ואין הנדון דומה לראיה, שהרי לא נטען, וממילא לא הוכח, כי האגודה ראתה אי פעם את החיוב בכרטיסם האישי של המשיבים-הרפתנים, כהלוואה. האגודה לא ביקשה הלוואה והמשיבים לא התכוונו ליתן הלוואה והאגודה לא הציעה אי-פעם להחזיר למשיבים את התשלומים ששילמו עבור מניות תנובה. ובקיצור, המשיבים רכשו בפרי עמלם את יחידות ההשתתפות בתנובה.
107. האגודה טענה כי המשיבים היו מנועים מלתקוף את ההחלטה שהתקבלה באסיפה הכללית, שכן הם עצמם נטלו חלק בהליכי קבלתה. אף טענה זו דינה להידחות, ואין לומר כי המשיבים – שהתנגדו באסיפה הכללית להחלטה שהתקבלה - היו מושתקים מלהגיש את תביעתם. תחולתה של דוקטרינת קיפוח המיעוט המעוגנת כיום בסעיף 191 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, מתפרשׂת, להשקפתי, גם על התנהלותן של אגודות שיתופיות. יפים לעניין זה דבריו של דב לוין בספרו המנהל והניהול בחברה ובאגודה השיתופית (תשל"א), אשר נכתבו לפני כארבעה עשורים:
"חלילה לו לרוב באסיפה כללית לנצל את כוחו כדי לדכא ולעשוק את המיעוט באגודה. כלל זה שהוא מקובל, כמוסבר לעיל, בחברות, יפה במשנה-תוקף באגודה שיתופית" (שם, בעמ' 205).
(עוד ליישום דוקטרינת עושק המיעוט באגודה שיתופית ראו אוטולנגי בעמ' 78, שם עומדת המחברת על כך שהסעדים העומדים לרשות המיעוט המקופח שונים הם בחברה ובאגודה שיתופית; ה.פ. (חי') 12/80 ברודר נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, פ"מ תש"ם (2) 143, 152 (1981). להחלת כללים נוספים מדיני החברות על אגודות שיתופיות ראו עניין כפר ביאליק, פסקאות 16 ו-21 לפסק דינו של השופט ג'ובראן. להסתייגות מהחלת כלל שיקול הדעת העסקי שבדיני החברות על אגודות שיתופיות נוכח ההבדלים בתכלית החברה לתכלית האגודה השיתופית, ראו הערתו של השופט דנציגר שם).
108. כפי שהזכרנו בעניין נחלים לעיל, ככל שהפגיעה הטמונה בהחלטות האסיפה הכללית קשה יותר וככל שנפגעות זכויות ברות הגנה, ובפרט בזכויות יסוד – כן ייטה בית המשפט להעבירן תחת שבט ביקורתו. במקרה דנן, החלטת האסיפה הכללית פגעה בזכות הקניין של המשיבים והתיימרה "להפקיע" את זכותם במניות תנובה אותן צברו בעמל כפיהם משך עשרות בשנים "ולהלאימם" לטובת כלל חברי האגודה. בנסיבות אלה, לא היה מקום לנעול שערי בית דין בפניהם אך משום שהשתתפו בהליך ההצבעה, ובדין דחה בית משפט קמא טענה זו.
109. לפני סיום, אתייחס לשתי טענות נוספות של האגודה: האחת – כי תביעת המשיבים התיישנה, והשניה – כי בית המשפט המחוזי העניק למשיבים סעד אשר לא ביקשו.