"בסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) אין מופיעה התייחסות למצב המנטלי של המטעה. הדעה המקובלת היא שכאשר מדובר בהטעיה פוזיטיבית, דהיינו הטעיה באמצעות מצג, אין צורך באשמה כלשהי אצל המטעה, דהיינו יהיה ניתן לבטל את החוזה מחמת הטעיה גם אם המטעה פעל בתום לב והוא בעצמו לא ידע, ולא היה חייב לדעת, שהמצג שהוא מוסר איננו נכון. ... לעומת זאת כאשר הטענה היא לאי-קיומה של חובת גילוי, הדין הוא שונה. אין צד לחוזה חייב לגלות מידע שהוא בעצמו איננו יודע אותו, וגם אין הוא חייב לדעת עליו. דרושה לפחות רשלנות מצדו, דהיינו שהוא לא נקט את האמצעים הדרושים להגיע למידע, ובכך שלא היה ער לכך שהצד השני אינו יודע את המידע, אף שהיה יכול לדעת על כך.
מהו הדין בעניין זה על פי חוק הגנת הצרכן? החוק שותק בנקודה זו. ברור, שבמצב של הטעיה פוזיטיבית די בכך שהעוסק ערך את המצג המטעה על מנת להצמיח זכות ביטול, יהיה המצב המנטלי של המטעה אשר יהיה. הדבר הוא קל וחומר לדיני ההטעיה על פי חוק החוזים (חלק כללי). השאלה הקשה יותר היא מהו דין ההטעיה במחדל, דהיינו אי-קיומה של חובת גילוי לגבי פרטים מהותיים. לעניין חובת הגילוי, דעתי היא כי על אף המגמה המחמירה יותר כלפי העוסק בעסקאות צרכניות לעומת דינן של עסקאות אחרות, עדיין אין זה סביר להטיל חובת גילוי בנסיבות שבהן העוסק נקט אמצעי זהירות על מנת לגייס את המידע המהותי, והדבר לא עלה בידו. אכן, לעניין חיובים חוזיים שהוא נוטל על עצמו, ולעניין חיובי התאמה של הנכס, האחריות המוטלת עליו היא אחריות חמורה, ואשמתו איננה רלוונטית. אולם ביחס לשלב הטרום-חוזי, המצב הוא שונה. לא ניתן להטיל על העוסק מעין ערובה מוחלטת לחשיפתו של כל מידע אשר גם עוסק סביר במקומו לא היה מגיע אליו. ...
ובכל זאת, ההבדלים החשובים בין העסקה הצרכנית לעסקה המסחרית יבואו לידי ביטוי בקביעת ההיקף של חובת הבדיקה של העובדות לצורך הגילוי הנאות, וגם בנטל שמוטל על הצד שכנגד – בענייננו הצרכן – לבדיקת עובדות מצדו הוא. בהקשר זה עיקר הנטל ייפול על כתפי העוסק, ותידרש גישה זהירה ביחס לנטל הבדיקה המוטל על הרוכש. " (ההדגשות שלי – א.ד.)
33. גישה מרחיבה דומה ניתן למצוא אצל פרידמן וכהן, עמ' 834, בהתייחסם אל סעיף 15 לחוק החוזים עצמו, וללא הסתמכות על חוק הגנת הצרכן:
יודגש כי קיומם של יחסי ספק-צרכן עשוי לשמש יסוד, או אחד מן היסודות, שלאורם ייקבע כי קיימות נסיבות המטילות חובת גילוי. הדבר יכול להיעשות במסגרת סעיף 15 לחוק החוזים עצמו, והוראות חוק הגנת הצרכן, כמובן כהוראות חוק הבנקאות (שירות ללקוח), בוודאי אינן גורעות מאפשרות זו".