"ההלכה יצרה קשר הרמוני הדוק, שאינו ניתן להפרדה, בין לשון הטקסט לבין התנהגות הצדדים ונסיבות כריתת החוזה. הפרשנות משלבת הן את לשון החוזה והן את הנסיבות ולא ניתן להפריד בין הגורמים השונים. פעולת הפרשנות הפכה לרציפה, כך שהיא מביאה אותנו לתוצאה אחת.
… דעת הרוב בהילכת אפרופים קבעה, בין היתר, כי אם אומד הדעת הסובייקטיבי של אחד הצדדים שונה מזה של הצד השני, אין כל אפשרות לגבש אומד דעת סובייקטיבי משותף ובמקרה כזה יפורש החוזה על-פי תכליתו האובייקטיבית. התכלית האובייקטיבית של החוזה היא:
'המטרות, האינטרסים, והתכליות שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים. התכלית האובייקטיבית מוסקת מתוך 'אופייה מהותה של העיסקה שנקשרה בין הצדדים...'. ...לא מבחן דו-שלבי אשר לשונו הברורה או הלא-ברורה של החוזה משמשת נקודת היתוך ראייתית שלו, אלא מבחן חד-שלבי, ובו תנועה בלתי פוסקת מלשון החוזה לנסיבותיו החיצוניות...'".
25. כאשר בוחנים את הכוונה העולה מלשון החוזה ומן הנסיבות שהובילו לכריתתו נראה כי אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים אינו עולה בקנה אחד עם טענות המערערת. החוזה מדבר בצורה ברורה על כך שלא תהיה התקשרות "לתקופה ארוכת טווח. ההתקשרות תהיה אך ורק על בסיס שנתי" (הדגשה שלי, ס' ג''). לא ניתן לפרש משפט זה בכיוונים שונים. הלשון ברורה וחדה. לא ניתן ללמוד גם מהמשך הדברים ומן הנסיבות כי קיימת התחייבות להמשיך את הקשר כל עוד לא מתחוללת פגיעה של ממש בפרויקט, כפי שטוענת המערערת. קביעתי זו מבוססת על מספר טעמים.
ראשית, מלשון החוזה לא ניתן להסיק כי הקשר ימשך כל עוד הפרויקט מצליח. פרשנות זו מאיינת לחלוטין את תניית הפתיחה של החוזה, שהרי אם הקשר ימשיך כל עוד הפרויקט מצליח, אז מדוע כתוב במפורש כי לא תהיה התקשרות לתקופה ארוכת טווח, והתקשרות היא אך ורק על בסיס שנתי? אם כן, עולה השאלה מה הפרשנות של המשך הדברים (חלקים ב' ו-ג'). הפרשנות הנכונה של החוזה הינה כי, חידוש הקשר מדי שנה יהיה בהתאם לרצונה והחלטתה של המשיבה. לשון החוזה בעניין מפורשת – "כל עוד הם יהיו שבעי רצון", ו - "אם הם יחושו", ומכאן ברור כי החוזה מצביע על הגורם שיכול להפסיק את הקשר – המשיבה, בהתאם לרצונה הסובייקטיבי. כל פרשנות אחרת אינה מתיישבת עם הלשון הברורה של החוזה. אמור מעתה, החוזה הינו לתקופה קצובה של שנה, והוא יתחדש על פי החלטת המשיבה בהתאם לשביעות רצונה הסובייקטיבי (ראו Restat 2d of Contracts, § 228, Illustrations 1 , וכן, דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ג 61 (2003) (להלן: פרידמן וכהן)), מובן כי רצונה כפוף, כמו כל זכות חוזית, לעקרון תום הלב, ועל כך אדון בהמשך.