"כידוע, לא ניתן לדלות את כוונתם של הצדדים... מתוך תניה בודדת ובמנותק מהקשרם של הדברים ומתכליתו הכלכלית של ההסכם. על כוונת הצדדים לומדים מתוך ההסכם כמכלול אחד שלם הבא להגשים את תכלית העיסקה" (הדגשה במקור, ס' ג'') (ע"א 5300/92 בנק לאומי לישראל נ' "אורות" מושב עובדים של עולי אמריקה להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד נא(5) 273, 284 (1997)).
יפים לעניין זה גם דברי השופט כהן:
"את ההסכם בין הצדדים יש לקרוא בהקשר אחד וכחטיבה אחת, ואין להוציא מתוכו משפט אחד ולפרשו כאילו הוא חי הנושא את עצמו ואין בינו לבין יתר התניות לא קשר ולא זיקה" (ע"א 579/61 מרכז וולובלסקי בע"מ נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד טז(3) 2156, 2164 (1962)).
19. לאור האמור, מתקשה אני לראות כיצד ניתן לחלק את מסמך סיכום הישיבה לחלקים בעלי תוקף משפטי ולחלק שאינו בעל תוקף משפטי. ישנם מספר שיקולים אשר תומכים במסקנה כי יש לראות בכל מסמך סיכום הישיבה כחוזה, קרי, מסמך בעל תוקף משפטי.
ראשית, הסתכלות כוללת על נסיבות יצירת המסמך מלמדת כי לצדדים הייתה כוונה ברורה ליצירת יחסים משפטים. מדובר במסמך אשר נוסח לאחר חלופת מכתבים ארוכה, תוך כדי פעילות עסקית שמבצעת המערערת בעבור המשיבה ועל מנת להגיע להבנות ביחסים העסקיים בין הצדדים. כך לדוגמא, מתאר מר אילן תמיר (מנהלה של המערערת) את הפגישה שהולידה את מסמך הסיכום:
"ואכן תוך ימים ספורים, ב-22 ביוני 1995, התכנסנו...במשרדי המשיבה, כדי להעלות את תנאי ההתקשרות בינינו על הכתב... מר הנדלר ואנוכי הסכמו להצעת המשיבה, לחצנו ידיים, וכתב ההסכם המוצע, ככתבו וכלשונו, נחתם על ידי הצדדים"(סעיף 38 לתצהיר עדות ראשית של מר אילן תמיר).
וכך מתאר את הדברים מר יוסף שלגי (יו"ר המשיבה):
"ביוני 1995, לאחר שההתכתבויות בין מר שני לבין מר תמיר לא הובילו להסדרת יחסי הצדדים בכתב, נערכה פגישה במשרדי המשיבה... כהכנה לישיבה העלתה המשיבה על הכתב סיכום לחתימת הצדדים... בישיבה קיבלו נציגי התובעת את הסבריי... וחתמו על סיכום הדברים"(סעיף 12-13 לתצהירו של מר יוסף שלגי).
ממכלול הנסיבות שהביאו ליצירת המסמך נלמד כי הצדדים התכוונו כי מסמך סיכום הישיבה יהווה מסגרת למיסוד היחסים העסקיים ביניהם, וברור כי הייתה כוונה ברורה ליצירת יחסים משפטיים.
שנית, הסתכלות פנימה לתוך המסמך אינה מאפשרת את ההפרדה שערך בית המשפט המחוזי. המסמך מדבר בשלושה נושאים: הראשון, משך ההתקשרות, השני, בונוס חד פעמי, השלישי, בונוס שנתי. ברור לכל, והעניין כלל לא עמד לדיון, כי ההסכמות בדבר הבונוסים מהווים התחיבות חוזית. הדיון נסוב אודות הנושא הראשון, משך ההתקשרות. לא נראה כי ניתן לקבוע שחלק א' וחלק ג' בנושא הראשון הינם בעלי תוקף משפטי, ואילו חלק ב' מהווה הצהרת כוונות בלבד, ללא תוקף משפטי. את המסמך יש לקרוא כיחידה אחת כוללת המהוה חוזה בין הצדדים. חלקים ב' ו- ג' מהווים את שני הצדדים של אותו המטבע, ואף יש ביניהם לשון חיבור "מאידך". ההפרדה ביניהם לחלק חוזי, ולחלק שאינו חוזי הינה מלאכותית, ואינה תואמת את ההלכה לפיה יש לבחון את הכתוב כמכלול שלם.