שלישית, בית המשפט המחוזי ביסס את החלטתו על הלשון המשפטית שיש בחלקים א' ו-ג' ואשר נעדרת בחלק ב'. איני מקבל את המסקנה שחלק ב' נוקט בלשון שונה משאר החלקים, אך גם אם טענה זו נכונה, אין בה כדי לבסס את מסקנת בית המשפט המחוזי. את מסמך סיכום הישיבה לא כתבו עורכי דינם של הצדדים, ולא נראה כי הצדדים נתנו את דעתם לכך שחלק ב' מנוסח באופן "שאינו משפטי" אל מול "נוסח משפטי" של שאר חלקי המסמך. אין מקום להתנות קיומו של תוקף משפטי בסוג הלשון שבה נוקט הטקסט. סעיף 24 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן:חוק החוזים), קובע:
תוכנו של חוזה
24. תכנו של חוזה יכול שיהיה ככל אשר הסכימו הצדדים.
פרופ' ברק מציין לעניין לשון החוזה, כי:
"לשון החוזה, כלשון בני אדם, היא עשירה ומגוונת. אין חובה על הצדדים לחוזה לנסח את דבריהם במטבעות לשון נתונות. אין הם חייבים להיעזר במומחים למשפט בניסוח חוזיהם. לא רק תוכנו של החוזה, אלא גם לשונו של החוזה, היא ככל שהצדדים מצאו לנכון" (ברק, פרשנות החוזה, עמ' 359).
מכאן שלשון משפטית אינה צריכה להיות בעלת משקל מכריע לסיווגו של מסמך סיכום הישיבה, אלא כוונת הצדדים ליצור יחסים משפטיים, היא בעלת המשקל המכריע. דברים ברוח דומה אמר בית משפט זה בעבר:
"נניח כי הוראה במסמך, הנושא כותרת של חוזה, אומרת שאין תוקף משפטי לאותו מסמך או שההתחייבויות באותו מסמך הן התחייבויות של כבוד ולא חיובים משפטיים, או שהיא נוקטת לשון דומה. אף-על-פי-כן, אם ברור מתוך יתר ההוראות של המסמך, כמו גם מנסיבות אחרות הכרוכות בעריכת המסמך, שהצדדים התכוונו ליצור חוזה בעל תוקף משפטי, תגבר הכוונה על אותה הוראה. שוב, הוראה כזאת תהיה נתון חשוב, שיש לקחתו בחשבון שעה שבאים לקבוע את מעמד המסמך. אך, כמו בכותרת, אין היא בהכרח נתון יחיד ומכריע. ההכרעה לעניין מעמדו של המסמך תלויה במכלול הנסיבות השייכות לעניין זה" (פרשת לוין, עמ' 870).
לבסוף, יש לתת את הדעת לחזקה כי כאשר ישנן מספר אפשרויות יש להעדיף את האפשרות המקיימת את החוזה (ראו סעיף 25(ב) לחוק החוזים, וכן, ע"א 270/75 רמד בע"מ נ' חברת ווסטצ'סטר בע"מ, פ"ד כט(2) 813, 815 (1975); ע"א 394/82 מייזלר נ' המועצה המקומית נשר, פ"ד לז(4) 42, 48 (1982); ע"א 702/80 גלפנשטיין נ' אברהם, פ"ד לז(4) 113, 119 (1983); ע"א 11771/04 לשכת עורכי הדין בישראל נ' הארגון הבינלאומי של עורכי דין ומשפטנים, פס' 31 לפסק דינה של השופטת ברלינר ([פורסם בנבו], 22.1.2007)). חזקה זו קיימת גם במקרים בהם "מועלית טענה כי החוזה – או סעיף מסעיפיו – אינו 'קיים' או אינו 'תופס' או 'בטל'" (ברק, פרשנות החוזה, עמ' 601). חזקה זו שומרת על הביטחון הודאות וההרמוניה בשיטת המשפט (ברק, פרשנות החוזה, עמ' 597). מכאן שגם במקרה שלפנינו יש טעם לתת תוקף משפטי לדברים שהעלו הצדדים על הכתב, מכיוון שאנו יוצאים מתוך הנחה כי הצדדים לא השחיתו מילים לשווא. מכל מקום, לא נראה כי נסתרה חזקה זו.