קיומה של עילת תביעה
19. כאמור, אחד התנאים הנוספים לאישורה של תביעה נגזרת, הוא ההוכחה, כי קיימת לחברה עילת תביעה לכאורית נגד המשיבים, על בסיס ראיות ראשוניות התומכות בטענות המבקש.
20. אחת משתי הטענות העיקריות של המבקש נגד אחיו יעקב הינה, שהוא נטל לכיסו את רווחי החברה תוך שהוא מסרב למסור דיווחים למבקש ולהעביר לו את חלקו היחסי.
טענתו השנייה הינה, שהאח יעקב נטל לכיסו את כספי הפיקדון שנועדו לשם פירעון חוב לרשויות המס.
מנגד, האח יעקב כפר בכך שנטל את כספי הפיקדון לכיסו וכי אלו שולמו לרשויות המס לתשלום אותן חובות בגין הכנסות החנות שהמבקש ייצר. כמו כן טען, שהחברה לא קיימת בפועל כבר שנים רבות וכי הייתה הסכמה בין בני המשפחה (האחים והאב) במפורש או בהתנהגות, להמשיך ולהחיל את המתווה אותו ייצר המבקש - כך שהכנסות החנות שייכות לשותפות המשפחתית והעובדה שהחנות רשומה ע"ש החברה לא מעלה או מורידה לעניין זה.
21. גם בסוגיה זו של בחינת עילת התביעה, יש לחזור להאיר ולהדגיש, כי המבקש ידע ויודע גם כיום, שלחברה אין ולא היו ספרים מעולם ושעסקי המשפחה לא התנהלו בהתאם לכללים המקובלים, אלא כדרכם של עסקים משפחתיים וכל בני המשפחה, ובראשם המבקש, ידעו על כך ופעלו כך בפועל כשהחנות הייתה בשליטתם. המבקש עוד ידע ויודע שהשותפות שהוקמה בשנות ה-80 של המאה הקודמת "הוקמה לצורך רכישת החנות" וכי פתיחת החברה נעשתה רק באופן פורמלי כי הם נדרשו לפתוח חברה בע"מ (עמ' 26, ש' 21 לפרוטוקול הדיון), השותפות היא זו שהפיקה ומפיקה בפועל את החשבוניות בגין הכנסות החנות ולא החברה, והוא הודה כאמור - שאין לו כל טענה לגבי כך שהשותפות היא זו שמדווחת על הכנסות דמי השכירות ובלבד שהוא באופן אישי יקבל את חלקו, והסכים שאין לו כל טענה לשיטת דווח זו - השותפות במקום החברה (ראה ציטוט מדברי המבקש בס' 17 ד' לעיל שבפסק הדין).
22. דברים אלו גם הם מעידים, שלדעת המבקש דמי השכירות אינם נכס של החברה בפועל, וספק אם בנסיבות אלו כשכך סובר התובע הנגזר, לחברה יש עילת תביעה שכזו, לאחר עשרות שנים שהיא נותנת הסכמתה במפורש או במשתמע, שהכנסות החנות שייכות ומתקבלות בפועל על ידי השותפות ומעת לעת שותף אחר מנהל ומתפעל את החנות.
גם אשתו של המבקש –רותי, שניהלה את החנות והחברה במשך כ-10 שנים, לא סברה מעולם שההכנסות הן של החברה, אלא של כל אחד מהשותפים, ולכן להבנתה, אפילו השותפות לא הייתה צריכה לשלם את המיסים בגין דמי השכירות אלא: "כל אחד באופן פרטי היה אמור לשלם זאת" (עמ' 17 ש' 2 לפרוטוקול הדיון), אלא שמס הכנסה לא שולם לא באופן אישי ולא ע"י השותפות בהתאם לעדותה של רותי: "חזרתי ואמרתי, שילמתי את המע"מ ואת כל התשלומים לרשם החברות. מס הכנסה לא שילמתי" (פרוטוקול הדיון עמ' 18 ש' 30), ולכן שני הצדדים הסכימו בשנת 2002 כשסיים המבקש את ניהול החנות והחברה, שיש חוב משמעותי לרשות המסים לאחר ש"...התברר לאחר שנים שבהם סמכנו על אריה, כי הוא לא דיווח למס הכנסה על ההכנסות מהשכרת הנכס...","...שנגרם בשל הזנחתו הפושעת של אריה" (ס' 12+13 לתצהיר יעקב), ולשם פתרון התסבוכת, מונה על ידי המשפחה רו"ח שכטר כדי ש"...יגיע לידי סיכום עם שלטונות המס".
כאמור, לצורך מימון תשלום המס העביר המבקש את הפיקדון לעו"ד ג'דה, כדי ש"...ישמש בין היתר לצורך תשלום חובות ו/או הקנסות לשלטונות המס" (ס' 15.1 לתצהיר יעקב).
23. על פי טענת המשיבים, שלא נסתרה על ידי המבקש, החוב המשמעותי לרשות המסים שהיה לחברה, לא הוכח על ידי המבקש, ולא הוכח שגם אם היה חוב, שהוא לא הוסדר בכלל או באמצעות השותפות. לטענת המשיב, רו"ח שכטר שמונה לצורך הסדרת הנושא הביא לכלל הסדר את עניין החוב וגם טענה זו לא נסתרה על ידי המבקש.
בכל מקרה, בוודאי שלא הוכח, שקיים כיום לחברה חוב (ונראה שאין מחלוקת לגבי מסקנה גם מצדו של המבקש).
משכך, לא ברור איזו עילת תביעה קיימת לחברה בגין כספי הפיקדון שהופקדו על ידי המבקש בידי עו"ד ג'דה לכיסוי חוב החברה לרשויות המס, כשחוב שכזה לא הוכח שהיה קיים ובכל מקרה אינו קיים, ויתרת כספי הפיקדון הועברו ע"י עו"ד ג'דה באמצעות שיקים שנמשכו לפקודת החברה.
24. מהעובדות והראיות שהוצגו לפניי, עולה בבירור ששאלת ההתחשבנות בין האחים בגין רווחי השכירות של החנות, בעבר, בהווה, בעתיד, או שאלת הסכום שנותר מהכסף שהופקד אצל עו"ד ג'דה אם בכלל, הן מחלוקות הקשורות למערכות היחסים שבין האחים ולא בין החברה למשיבים.
בשים לב לשלב הדיוני המקדמי של אישור התביעה הנגזרת ודחיית הבקשה גם מטעמים אחרים ("תום הלב" של המבקש וה"תועלת" של החברה מהתביעה), איני רואה צורך להכריע ולקבוע מסמרות לגבי הפלוגתאות המשפטיות והעובדות שבין המבקש לבין אחיו יעקב, שגם כך לא ישפיעו על תוצאות ההליך והבקשה. יחד עם זאת, חשוב להדגיש שיעקב הודה, בין היתר מכח מצוות אביו, וגם על סמך האמור בסיכומיו, שבין הצדדים צריכה להתבצע התחשבנות בנוגע לדמי השכירות שהתקבלו. מבלי להביע דעה לגופה של מחלוקת זו, נראה שהחשש של המבקש, כי אינו אחד השותפים בשותפות, אינו קיים עוד, ובלאו הכי התאיינה הסיבה בגינה הוגשה בתביעה, כאמור.
25. כאמור כבר, ניסיונות כולל שלי, להביא את הצדדים לאורך כל הדיון לכלל הסדר, לא עלו, ולצערי קרוב לוודאי שהאחים ימשיכו להתעמת משפטית בכלל ובין היתר בקשר לשאלת ההתחשבנויות הכוללות שביניהם (למניעת כל ספק, אין בכך כדי לקבוע במישרין או בעקיפין שלמי מהם קיימת עילת תביעה נגד אחיו). בכל מקרה, הליך התביעה הנגזרת הוא לא ההליך הראוי לביצוע התחשבנות זאת, שכן לא מדובר בעילות עצמאיות של החברה, אלא בסכסוך בין שני אחים, או לכל היותר בין שני שותפים לנכס.
26. משלא נמצאה עילת תביעה של החברה נגד המשיב - האח, נשאלת השאלה האם לחברה עילת תביעה נגד המשיב 2 - עו"ד ג'דה.
המבקש טען, כי עו"ד ג'דה הפר את חובותיו כנאמן בכך שהעביר את כספי הפיקדון שהופקדו בידיו בנאמנות, לשם תשלום חובות החברה לרשויות המס, לידיו של המשיב 1 ולא לרשויות המס וזאת מבלי שדיווח למבקש על כך. לפיכך, המבקש טען, שעו"ד ג'דה הפר בהתנהלותו את חובותיו כנאמן והתרשל.
עו"ד ג'דה בעדותו העיד, כי לאחר שווידא עם רו"ח שכטר שהחוב למס הכנסה חוסל, הוא מסר את יתרת כספי הנאמנות לחברה לידי מנהלה הבלעדי- יעקב, בשיקים לפקודת החברה.
המבקש לא הצליח להוכיח, אף לא ברמה לכאורית, כי המשיב 2 הפר את חובת הנאמנות והזהירות שלו כלפי החברה, כיועצה המשפטי ו/או כנאמן על כספי החברה. ראשית, המבקש לא הוכיח שעו"ד ג'דה היה נאמן של החברה (להפך, הוכח שהוא היה נאמן של המבקש ביחסיו עם המשיב, גם אם באופן פורמאלי הוציא חשבונית פיקדון ע"ש החברה) והחשוב מכך לא הצביע על נזק כלשהוא שנגרם לחברה באופן ישיר, כתוצאה מהתנהלותו של המשיב 2.
27. המבקש גם לא הוכיח, אף לא ברמה לכאורית, שלחברה ישנו חוב לרשויות המס שלא שולם, מה גם שלא נסתרה הטענה שהחוב הוסדר ויתרת הפיקדון שנותרה בידי עו"ד ג'דה הועברה בהמחאה לפקודת החברה, לידי מנהלה הנוכחי, המשמש כאורגן המוסמך שלה ועל פי דרישתו.
במענה לטענתו של עו"ד ג'דה כי העביר את הכסף לחברה או ל"מנהלה של החברה", טוען המבקש כי: "ברור כי טיעון זה אינו מחזיק מים. זאת שכן, אילו היה לי אמון במשיב 1, הרי שמלכתחילה היו נמסרים הכספים לידיו. הסיבה בעטיה הופקדו הכספים בנאמנות בידי המשיב 2 נבעה מחוסר האמון בין הצדדים, ורצוני להבטיח כי ייעשה שימוש בכספים שימוש למטרה לשמם הופקדו" (ס' 6 לתצהיר המבקש, בתמיכה לתשובה שהגיש לתגובת המשיבים לבקשה). מדברי המבקש האמורים לעיל, עולה בבירור כי הנאמנות של עו"ד ג'דה הייתה כלפי המבקש ועבורו וככל שהייתה הפרה של הנאמנות, היא נעשתה כלפי המבקש ולא כלפי החברה. לפיכך, לא מצאתי שהוכחה עילת תביעה של החברה נגד עו"ד ג'דה.
28. בנוסף, מדברים אלו של המבקש, לא ברור מה היה על עו"ד ג'דה לעשות לטעמו של המבקש וכיצד הפר את הנאמנות, שלא הוגדרה. כזכור, עו"ד ג'דה טוען כי העביר סכום אחד לצורך תשלום המיסים ואת הסכום השני – היתרה, העביר לחברה (וטענתו זו, לא רק שלא נסתרה, אלא אושרה בגרסת המשיבים האחרים) והוא הניח שהכסף הגיע לחברה.
לנוכח האמור, לא ברור איזו טענה יש או יכולה להיות לחברה כלפי עו"ד ג'דה, האם היה אמור להחזיר את הפיקדון או את יתרה הפיקדון למבקש, או שמא טענתו כלפי עו"ד ג'דה ורו"ח שכטר שהם כשלו: "בכך שלא עדכן את בעלי המניות האחרים כי הכספים הועברו למשיב 1..."" (ס' 7 לתצהיר המבקש, בתמיכה לתשובה שהגיש לתגובת המשיבים לבקשה), ואם התשובה חיובית אזי ודאי שעילת התביעה היא אישית של המבקש ולא של החברה.
29. משלא נמצאה עילת תביעה של החברה נגד המשיב - האח, ולא נגד עו"ד ג'דה, נשאלת השאלה האם לחברה עילת תביעה נגד המשיב 3 - רו"ח שכטר. באשר לרו"ח שכטר, המבקש טען שרו"ח שכטר הפר את חובות האמון והזהירות שלו כלפי החברה, בכך שעל אף שמונה לרואה החשבון של החברה, בהתאם להחלטת הדירקטוריון מיום 22.5.02, לא ביצע את תפקידו כראוי. לטענתו, רו"ח שכטר עצם את עיניו ולא עשה דבר, על אף שידע שכל רווחי החברה מועברים לבעל מניות אחד בלבד – המשיב 1, שמשמש גם כלקוחו, הכל תוך פעולה בניגוד עניינים. המבקש, תוך כדי ניסיון לשנות ולהרחיב חזית, טען בסיכומיו כי רו"ח שכטר מונה כדי להגיע להסדר עם רשויות המס ולא עשה זאת, אלא שיתף פעולה עם המשיב כדי לגרום להעברת הכספים לידיו מבלי שהייתה בידיו כל אסמכתא לסיכום כלשהו עם רשויות המס.
רו"ח שכטר טען, כי מעולם לא שימש כרואה החשבון של החברה, אלא נשכר על ידי בני משפחת זלצמן כדי לטפל במחדליו של המבקש מהעת בה ניהל את החברה, באשר לדיווחי הכנסותיה ורק לצורך כך מונה כרו"ח של החברה. לטענתו, עוד במהלך הטיפול התברר לו שהחברה ריקה מכל תוכן ופעילות ולכן לא היה לו ספק שהוא ממשיך את הטיפול רק בתיק השותפות.
30. לדידי, המבקש לא הצליח להוכיח, אף לא ברמה לכאורית, כי המשיב 3 שימש כרואה החשבון של החברה באופן קבוע, מעבר למינויו ככזה אך ורק לצורך פתרון הבעיה במס הכנסה, שנפתרה או שאינה קיימת.
מעבר לאמור, יש לחזור ולהדגיש גם לעניין זה, כי איש אינו חולק על כך שהחברה למעשה לא פעילה כלכלית ומסויית כבר שנים רבות, דבר המעיד על כך שלא ייתכן כי לחברה יהיה רו"ח קבוע וכן גם לא יכולה להיות עילת תביעה נגד רו"ח שכטר, שכן הוא לא היה רואה חשבון של החברה שלא ניהלה פעילות חשבונאית או מיסויית.
רו"ח שכטר מונה מטעם האחים לנסות ולפתור את הבעיה שיצר המבקש וכל טענה שיש כלפיו, אם בכלל, יכולה להיות במישור האישי שבינו לבין המבקש ולא בין החברה לבינו.