28. האמנתי לאברהם שהוא שוחח עם יואב לפני חלוקת הדיבידנד לגבי העברת תמורת הדיבידנד ליעל, וגם על העברת המניה, ויואב ענה לו שיעשה כל מה שיבקש. תשובה זו, שאותה מתאר אברהם גם במכתב מיום 23.11.15, ושאליה הוא מתייחס גם בשיחה המוקלטת מאוקטובר 2013 (שבה לא ידע שהוא מוקלט), מתאימה לתיאור היחסים בין הצדדים עובר לגירושין, לפי גרסת שני הצדדים. גם זהבה ויעל הצהירו שאברהם דיווח להן בזמן אמת על השיחה עם יואב, ועל הסכמתו. גרסתו של יואב, שלפיה הנושא מעולם לא עלה, אינה מתיישבת עם הראיות הנ"ל, ואף לא עם עדותו של רו"ח רשטיק, שהוא התבקש על ידי אברהם לטפל בנושא כבר בסוף 2011. נוכח היחסים הטובים ששררו אז בין יואב לבני המשפחה, סביר יותר להניח שבאותו מועד גם הייתה שיחה עם יואב, כפי שטען אברהם כבר בשיחה המוקלטת ובמכתב (שניהם - לפני שנפתח ההליך כאן), וכפי שאמר גם בתצהירו ובעדותו בבית המשפט, וכפי שזהבה ויעל הצהירו כי סיפר להן, בזמן אמת.
29. ההסבר של יואב כיום לגבי דבריו בשיחה המוקלטת, בהתייחס לצ'ק שאברהם יתן לו לפדיון, ושאת תמורתו יעביר למי שאברהם ירצה, אינו מתיישב עם הראיות, וגם יואב עצמו לא הצליח להגן עליו בעדותו. הטענה כאילו מדובר בשכר פיקטיבי מהחברה עבור סיגל לא הוכחה, והיא לא עולה בקנה אחד עם דבריו של יואב בשיחה, שהצ'ק ינתן לו. ההסבר של יואב בחקירתו הנגדית שלא התכוון שהצ'ק יהיה על שמו, אלא רק שיימסר לו, הוא הסבר דחוק, בעיקר בראי הראיות האחרות. לא זו בלבד שהטענה בדבר שכר פיקטיבי לסיגל ב-2012 (או בכל מועד אחר) לא הוכחה, היא סותרת את עדויות אברהם, סיגל וזהבה, וגם רו"ח רשטיק לא תמך בה, שכן לא זכר אם הבנות הועסקו בחברה וציין שאינו עוסק בנושא השכר בחברה, אלא יש במשרדו עובדת, שהיא חשבת שכר. עלי לציין, כי הטענה נשמעה כמו נִסיון הכפשה, או זריית רמזים על מעשים לא כשרים, שכביכול נעשו בחברה.
30. יואב העלה מספר הסברים שונים לכך שלא הסכים לכלול את נושא המניה בתוך הסכם הגירושין עם סיגל. הסבר אחד היה שרצה לבדוק את שווי החברה, ולכן לא הסכים לכלול את עניין המניה בהסכם הגירושין. לדבריו, בסמוך למועד הגירושין לא היה לו זמן לבדוק את זה והוא לא רצה לדחות את החתימה על ההסכם. הסבר נוסף היה שלא היה צורך להכניס את עניין המניה להליך הגירושין, כי הוא החזיק מניה אחת וסיגל החזיקה אחת, ולכן לא היה צריך להתחלק בדבר. חשוב לומר, כי במסמכים ששלח יואב במהלך המו"מ בהליך הגירושין, שאותם צירף לתצהירו כנספח ה, אין זכר לאף אחת מהטענות הנ"ל. סיגל צירפה לתצהירה טיוטה מטעמה של הסכם הגירושין, שבה כללה סעיף המתייחס להעברת המניה מיואב ליעל, בתמורה ל-5,000 ₪ שיקבל מסיגל (סעיף 17.1 לטיוטת ההסכם). יואב הוציא את הסעיף מההסכם, אך לא ראיתי בחומר הראיות שהעלה כל נימוק לכך. ההתייחסות הישירה היחידה שמצאתי היא בשיחה המוקלטת עם אברהם, שם אמר יואב שעליו לבדוק אם למניה יש שווי, שברצונו להתייעץ עם עו"ד שמבין בזה אם לקשור את זה בהסכם הגירושין או לעשות את זה בהסכם נפרד, וכן "אם זה משהו ששייך למשפחה אז אנחנו צריכים לחלק את זה" (תמליל, עמוד 8, שורה 23 עד עמוד 10, שורה 25). לצערי, התרשמותי היא שיואב רצה לשמור לעצמו "קלף", שיאפשר לו עמדת מיקוח נוספת מול סיגל ומשפחתה, בעוד שאברהם ביקש לסיים כל קשר עם יואב, גם במחיר תשלום כספים שלדעתו לא הגיעו ליואב. האמנתי לדבריו של אברהם בחקירתו הנגדית, שלפיהם השיחה המוקלטת נועדה - מבחינת אברהם - לנסות ולהגיע להסכמה עם יואב, שבעקבותיה יתחיל לשלם כסף עבור מזונות הילדים. כדבריו: "אמרתי שם הרבה דברים שבזמן רגיל לא הייתי אומר. זה הרקע לשיחה הזו ואי אפשר להוריד את מה שהיה מסביבו להוציא משם דברים, זה מה שהיה העיקר".