31. קיים לטעמי קושי להשתית ממצאים על עדותו של יואב, שכן התרשמתי שנטה להפריז בתיאורים לגבי פעולות קטנות וטריוויאליות שעשה במסגרת הקשר בתוך משפחה, בין חתן לחותנו ולחותנתו, כפי שאפרט מיד, ותיאר אותן כתרומה משמעותית מצידו לטובת המשפחה. בנוסף, הוא זרה אמירות ורמיזות על מעשים לא חוקיים לכאורה, שנעשו כביכול על ידי סיאז, אברהם וזהבה, מבלי שהביא תמיכה ממשית לטענות. הרושם שנוצר הוא של רצון מצידו לפגוע בסיגל ובמשפחתה, בכל דרך.
בעניין ההפרזות ניתן לראות את הציון של יואב כי ביצע הפקדה במזומן עבור אברהם, בעת נסיעה שלו ושל סיגל לפריז, כאילו מדובר בדבר מה שהצריך מאמץ מיוחד ועל כן גם הוקרה. לכל היותר מלמד אֵרוע פעוט זה על כך שאברהם נתן אמון מלא ביואב, כפי שכבר נאמר. הפרזה נוספת ניתן למצוא בהתייחסותו של יואב למסמכים שצירף אברהם לתצהירו, כאילו שהם מלמדים על כך שהוא טיפל עבור העסק בתחומי תקשורת, מיחשוב וטלפוניה. באותה אסופה, שאותה אברהם צירף על מנת להראות שבכל אלה שילם דווקא לספקים חיצוניים, מצאתי מסמך אחד בלבד, שבו מאוזכר שמו של יואב (כמקבל הסחורה?), וזאת מנובמבר 1999. מאמציו של יואב להציג עצמו כתורם לעסקי המשפחה הובילו לאיזכור בסיכומיו של טיפול ברכוש המשפחה בלונדון, דבר שלא נטען בשום שלב במשפט ולא נאמר בתצהירים, ובסיכומי התשובה של סיאז הוכחש כי למשפחה יש בכלל רכוש בלונדון.
בעניין הרמזים והטענות המפורשות למעשים בלתי חוקיים, לא אחזור על דוגמאות שצויינו לעיל, על מנת שלא לחזור על הכפשות שלא בוססו, ואסתפק בהפניות לסעיפים 12 ו-29 בתצהירו של יואב, לעדותו של יואב בעמודים 25, 31 ו-32 ולאמור בסיכומים בסעיפים 26, 43 ו-45.
32. מכל האמור עולה, כי עלה בידי הנתבעת והתובעות שכנגד לסתור את האמור במרשם בעלי המניות, הן בעדויות בכתב ובעל פה, הן במסמכים שתמכו בטענותיהן, והן הוכיחו שיואב החזיק במניה של סיאז בנאמנות עבור יעל.
העלאת טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב
33. התובע טען בסיכומיו כי מאחר שסיאז שוללת את זכות הבעלות שלו במניה, והבעלות עולה ממרשם בעלי המניות וממסמכים נוספים (כפי שהוזכר לעיל), אזי טענותיה הן טענות בעל פה נגד מסמך בכתב. לא מצאתי ממש בטענה זו. ראשית, טענותיה של סיאז מוצאות תימוכין גם במסמכים, כפי שצויין לעיל, ועל כן אינן "רק טענות בעל פה". שנית - סיאז אינה טוענת שהכתוב במרשם בעלי המניות, בתזכיר ובתקנות לא היה נכון בעת כתיבתו, אלא שאינו משקף את התמונה העדכנית ואת מלוא ההסכמות בין הצדדים, שלפיהן יואב יחזיק במניה בנאמנות עבור יעל עד שתגיע לבגרות (אף שלא קראו לדבר בשמו המשפטי). טענת הנאמנות אינה סותרת את הרישום ואינה מתנגשת עמו, אלא מבקשת ליתן לרישום משמעות נוספת, שאינה משתקפת במרשם בעלי המניות. אני מפנה בעניין זה לע"א 8168/09 ועד חברת עולי משהד (אירן) ירושלים נ' הועד המרכזי לעולי (אנוסי) משהד אירן בישראל [פורסם בנבו] [23.10.12], פסקה 17, שם נדונו זכויות במקרקעין, ונקבע כי "הוראת סעיף 125 רישא לחוק המקרקעין הקובעת כי 'רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו', אין בה כדי להכשיל על הסף את טענות הוועדים במקרה דנן ולמעשה, כפי שאף עולה מפסק דינו של בית משפט קמא, ההכרעה במקרה דנן קמה ונופלת על שאלת דיות הראיות שהציגו הוועדים להוכחת יחסי הנאמנות הנטענים על-ידי כל אחד מהם". מעבר לכך, התייחסתי לעיל, בפסקה 10, לעניין בדיחי, שאליו הפנה התובע, וציינתי שדווקא פסק דין זה מלמד, שקיימת אפשרות להכיר בנאמנות, אף אם זו לא נרשמה במרשם בעלי המניות. עיינתי גם בעניין וילנואבה שאליו הפנה התובע, אך לא מצאתי דמיון בין הנדון שם לענייננו, ועל כן לא אתייחס אליו.