עמדתו זו של השופט ברק נותרה כעמדת יחיד, במסגרת דיון שחרג מנסיבות המקרה, בעניין פייצר. משכך, השאלה מהו הדין החל במקרה של הפקעה חלקית מכוח חוק התכנון והבניה אשר לא השביחה את יתרת המקרקעין מונחת כעת להכרעתנו.
2. תמצית טענות הצדדים
36. המערערות טוענות כי במקרה שלא תוחל הגנת היתרה בענייננו – כפי שאכן הכרענו – הפיצויים המגיעים למשיבים הם רק בעבור החלק העודף מעבר ל-40% הראשונים מכל חלקה. באשר לפגיעה בשווין של יתרת החלקות שלא הופקעה, נטען כי משהשמאי סיון קבע כי פגיעות אלו – שהוערכו על ידו כפגיעה של 20% בערך יתרת חלקת קייס ופגיעה של 40% בערך יתרת חלקת מסרי – נגרמו כתוצאה מהתכנית (להבדיל מההפקעה), היה על המשיבים להגיש תביעות בעניין זה מכוח סעיף 197 לחוק, ומשלא עשו כן וחלף המועד להגשת תביעות כאמור – הרי שהם אינם זכאים לפיצוי בגין הפגיעות ביתרת החלקות שנבעו מהתכנית. ביחס לשאלת הפיצוי הראוי במקרה של השבחה חלקית מכוח חוק התכנון והבניה שלא השביחה את היתרה, טענו המערערות כי יש להבחין את ענייננו מן הנדון בעניין רוטמן שם נדונו הוראות פקודת הדרכים, שכן הפקעות מכוח חוק התכנון והבניה הן למטרות "מקומיות", שתועלתן לטובת הקהילה הקרובה. מנגד, המשיבים, כמו גם המשיבים הפורמליים, טענו בעיקרו של דבר כי אם לא תוחל את הגנת היתרה – וכאמור, כך קבענו – אין מקום לנכות מהפיצוי, שכן היתרה לא הושבחה. לטענתם, לא ניתן להצדיק את חובתם של בעלי הקרקע המופקעת לממן את צורכי הציבור באמצעות הפקעה ללא פיצוי כאשר הם אינם נהנים מהשבחה של היתרה.
כאמור, בשל חשיבות הסוגיה העומדת במרכז דיוננו, התבקשה עמדת היועץ המשפטי לממשלה (להלן: היועץ), וכן התקבלה בקשתו של המרכז לשלטון מקומי להצטרף כידיד בית המשפט.
37. היועץ סבור כי יש לפרש את סעיף 190(א)(1) לחוק באופן הפוטר את הרשות המפקיעה מתשלום פיצויים בגין הפקעת 40% הראשונים מהמגרש, אף במקרים שבהם יתרת החלקה לא הושבחה. לגישת היועץ, משהרשות הפעילה את סמכותה להפקיע עד 40% מהמקרקעין בהתאם להוראות סעיף 190(א)(1) לחוק, לפי הוראותיו הברורות של סעיף 20(2)(א) לפקודת הקרקעות ("לא ישתלמו פיצויים") – היא מחויבת שלא להעניק פיצוי בגין עד 40% הראשונים מהמקרקעין, בין אם יתרת הקרקע הושבחה בין אם לאו. היועץ מדגיש כי לעמדתו אין מקום לפרש בכל אופן אחר את הוראות החוק האמורות. לעמדתו, לשונו הברורה של הסעיף הקובע את הסדר הפטור; נימוקי המחוקק לקביעתו לכתחילה; והעובדה שהפטור הותר על כנו באופן מודע על ידי המחוקק אגב תיקון מספר 3 לפקודת הקרקעות משנת 2010 (פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) (תיקון מס' 3), התש"ע-2010, ס"ח 345 (להלן: תיקון מספר 3 לפקודת הקרקעות או תיקון מספר 3); עליו עוד יורחב הדיבור בהמשך) – אינם מאפשרים מתן פרשנות אחרת לסעיף. בהקשר אחרון זה מפנה היועץ לדברי ההסבר לתיקון מספר 3 לפקודת הקרקעות, שם צוין באופן מפורש כי אין לשנות מהסדר הפטור שבחוק התכנון והבניה נושא דיוננו "וזאת מכיוון שלשינוי ההסדר החל על הפקעות מכוח חוק התכנון והבניה [...] השלכות ניכרות על תקציבי הרשויות המקומיות, העשויות למנוע הפקעות הנחוצות לרווחת הציבור". עוד צוין כי לפטור הקבוע בסעיף 190(א), כפי שאושר לאחר הדיונים הפרלמנטריים השונים שנערכו לגביו, נמצאה הצדקה במסגרת הליך החקיקה לא רק בהתבסס על שיקול ההשבחה הנגרמת ליתרת המגרש (עקב הפיתוח המתוכנן הכרוך בהפקעת המקרקעין), אלא גם בהתחשב בכך שהמטרות המנויות בסעיף הן בגדר שירות חיוני לאוכלוסיית המקום.