39. לבסוף מציין היועץ כי אף אם ייקבע שיש מקום לשנות מהסדר הפטור הקבוע בסעיף 190(א) לחוק, הרי ששינוי זה צריך שייעשה על ידי המחוקק, בשים לב למגבלותיהן התקציביות של הרשויות ולצורך במימוש מטרות ציבוריות במסגרת הליכי תכנון. היועץ עדכן כי ביום 9.1.2017 קיבלה ועדת השרים לענייני תכנון, בנייה, מקרקעין ודיור החלטה בדבר הפצת תזכיר חוק המתבסס על נוסח תזכיר חוק משנת 2014, שבו הוצע לתקן את "הפרקים הכלכליים" בחוק התכנון והבנייה, ובהם הפרקים העוסקים בהפקעות ופיצויים. הוטעם כי "מוקדם לדעת" בשלב זה מה יהיו הפרטים המדויקים של ההסדר האמור במסגרת התזכיר "שיופץ בעתיד הקרוב". כמו כן ביקש היועץ כי באם לא תתקבל עמדתו, תחולתה של ההלכה תיקבע למועד עתידי, תוך הותרת פרק זמן הולם לביצוע תיקוני חקיקה נדרשים.
40. מרכז השלטון המקומי (להלן: המרכז) הצטרף בהסכמה לעמדת היועץ המשפטי לממשלה שלפיה רשות מפקיעה פטורה מתשלום פיצויים בגין 40% הראשונים המופקעים משטח המקרקעין, גם במקרה של הפקעה חלקית שלא השביחה את היתרה. נטען כי סעיף 190(א)(1) לחוק, בצירוף סעיף 20 לפקודת הקרקעות שאליו הוא מפנה, אינם סובלים פרשנות שלפיה הפטור מפיצויים בגין 40% הראשונים מהמקרקעין מותנה בהשבחת היתרה. בדומה ליועץ, גם המרכז סבור כי ישנן מגבלות רבות שמאזנות וממתנות את הפטור הקבוע בסעיף 190(א)(1) סייפה. המרכז מוסיף כי במארג הכולל של דיני התכנון והבניה, ממילא את מרבית הפיצויים בגין הנזק רשאי הנפקע לתבוע מכוח סעיף 197 לחוק, שאינו כולל מנגנון להפחתת הפיצוי. לפיכך, הפטור מתייחס רק לחלק מצומצם של הפגיעה בקניין. על עיקרי הדברים בהקשר זה עמד גם היועץ המשפטי לממשלה, ולא נחזור.
41. המרכז מצביע על שורה של שיקולים התומכים בהחלת פטור מפיצוי בגין 40% הראשונים של המקרקעין שאינו מותנה בהשבחת יתרת הקרקע. נטען כי יש לראות בהפקעה משום צורך חברתי וכלי חיוני לקידום ערכים חברתיים ראויים; כי שיקולי יעילות תומכים במניעת מצב עניינים שבו הרשות מבצעת תכניות "משביחות" נעדרות הצדקה, וזאת רק כדי שיחול הפטור; וכי לפי שיקולי צדק, יש מקום לראות בתרומה של הנפקע לקהילה בכללותה ככזו שגם הוא נהנה ממנה, אף אם אין להפקעה השפעה ישירה על שווי הקרקע שבבעלותו. לטענת המרכז, המחוקק היה ער לפגיעה הקניינית הגלומה בפטור, ומשכך הקפיד על הגדרת שימושים קונקרטיים שיצדיקו הפקעה הפטורה מתשלום פיצויים. לצד הגדרת שימושים כאמור המחוקק קבע שיעור הפקעה מרבי שלא יהיה חייב בפיצוי, והותיר בידי הרשות המפקיעה את שיקול הדעת בקביעת שיעור זה (עד ל-40%). משכך, לדעת המרכז, הפטור הגורף – החל גם בהיעדר השבחה – מבטא אמת מידה סבירה, שדוגמה דומה לה ניתן למצוא גם בסעיף 200 לחוק התכנון והבניה העוסק בפטור מתשלום פיצויים במקרים שבהם קרקע נפגעה מתכנית ו"הפגיעה אינה עוברת את תחום הסביר בנסיבות העניין ואין זה מן הצדק לשלם לנפגע פיצויים". נוסף על כך, פירוש הפטור כמותנה בהשבחת היתרה עלול להוביל למצב "מעוות", שבו נפקע שיתרת חלקתו לא הושבחה כלל יהיה זכאי לפיצוי מלא, ולהבדיל – נפקע שיתרת חלקתו הושבחה, אך בשיעור שאינו מכסה את מלוא הפגיעה שגרם שינוי הייעוד – לא יהיה זכאי לפיצוי כאמור, בשל רכיב ההשבחה. לבסוף, בדומה ליועץ, המרכז מבקש כי אם יוחלט על שינוי הפטור, השינוי יוחל ממועד מתן פסק הדין ואילך, תוך הענקת שהות מספקת לבחינה מחדש של ההסדרים הרלוונטיים.
3. ערה מקדמית על דרך הניתוח