60. בדומה, פקודת הקרקעות (הפקעה), 1926 (להלן: פקודת הקרקעות משנת 1926), שהיא "גלגולה" המקורי של פקודת הקרקעות דהיום, העניקה גם היא סמכות להפקיע לשם הרחבת דרך קיימת בלא פיצוי, בהתקיים שני תנאים: הדרך תורחב באופן שווה משני צדיה; ולא הופקע למעלה מרבע (25%) שטחו של המגרש. נוסף על כך, לנציב העליון הוענק שיקול דעת להעניק לבעל המקרקעין פיצוי אם היה סבור שההפקעה בלא פיצוי תסב "סבל" ("hardship" בנוסח האנגלי; סעיף 22 לפקודה) לבעל המקרקעין. כפי שציינה לוינסון-זמיר, זכות לפיצוי כאמור הוענקה "בנסיבות שבהן הוטל נטל לא שוויוני על פרט מסוים (למשל, אם הקרקע שלו שימשה להרחבת כביש מבלי שהופקע דבר משכנו שמן העבר השני של הכביש), אף אם גודל השטח שהופקע היה קטן מרבע מהמגרש. כמו כן, במידה שהופקע יותר מרבע מהמגרש, נדרש פיצוי עבור כל השטח ולא רק על החלק העולה על רבע המגרש" (לוינסון-זמיר – פגיעות במקרקעין, בעמ' 152-151).
61. סמכויות ההפקעה האמורות שהיו קבועות בשתי פקודות אלו הורחבו בהדרגה לאורך השנים. תחילה לפקודת בנין ערים. בשנת 1929 תוקנה פקודת בנין ערים משנת 1921, כך שחלף סעיף 24 בפקודה הקודמת, נקבע בסעיף 25 לפקודה זו כי מותר לרשות להפקיע קרקע לשם סלילה, הטיה או הרחבה של כבישים ללא פיצוי עד רבע (25%) מהקרקע המיועדת לכך בתכנית (פקודת בנין ערים, חא"י ב 1411, 1419; לוינסון-זמיר – פגיעות במקרקעין, בעמ' 152); ובהמשך הוחלפה פקודת בנין ערים משנת 1921 בפקודת בנין ערים, 1936 (להלן: פקודת בנין ערים), אשר הוסיפה והרחיבה את המטרות שבגינן ניתן להפקיע בלא פיצוי. נוסף על העילות הקודמות, סעיף 27 לפקודה זו התיר להפקיע בלא פיצוי גם כשמטרת ההפקעה היא הקמת מגרש משחקים או מגרש שעשועים הכלולים בתכנית. בצד זאת נוספה באותו סעיף לנציב העליון סמכות – הדומה לזו שהייתה קבועה בפקודת הקרקעות משנת 1926 – להעניק פיצוי בגין הפקעת רבע (25%) השטח הראשון של הקרקע אם הדבר יגרום ל"עיוות דין" (כך תורגם בשעתו הביטוי האנגלי "hardship"):
הפקעה לצרכי כבישים 27. למרות כל דבר האמור בכל פקודה אחרת תהא ועדה מקומית מוסמכת להפקיע בלא פיצוי כל קרקע הכלולה בתכנית לבנין עיר והדרושה לצורך סלילת כביש, רחוב, מגרש-משחקים או מגרש שעשועים הכלולים בתכנית, או לצורך הטיתם או הרחבתם בתנאי שלא יפקיעו בדרך זו יותר מרבע השטח של מגרשו של כל בעל קרקע ומותר לה לועדה המקומית, לאחר מסירת הודעה של חודש ימים בכתב לאותם בעלים, לקנות מיד חזקה בקרקע בשעור של לא יותר מרבע שטחה כאמור, לצורך הנ"ל. בתנאי שאם יתברר כי אם לא ישולמו פיצויים יהא נגרם עיוות דין, רשאי הנציב העליון להורות, לפי שיקול דעתו, את הועדה המקומית לשלם פיצויים, ככל אשר יראה הנציב בעליון צורך מתוך התחשבות בכל המסבות של הענין. אם נטלו יותר מרבע השטח, ישלמו פיצויים לבעל הקרקע בעד הקרקע העודפת על רבע השטח [...]" (ההדגשה הוספה – ע' פ').