(א) תכליות מתנגשות בדיני הפקעות: זכות הקניין של הפרט למול אינטרס הציבור
70. בבסיס דיני ההפקעות כולם ניצבים, כאמור, שני אינטרסים מתנגשים: מן הצד האחד ניצבת זכות הקניין של בעל המקרקעין, זכות אשר זכתה לעיגון חוקתי ופסיקתי איתן לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. מן הצד השני ניצב אינטרס הציבור בכללותו, שהוא שנהנה מן הפקעה והוא גם זה שמושפע מהשאלה אם ישולמו מקופת הרשות הציבורית פיצויים מלאים בגין ההפקעה אם לאו. בית משפט זה נדרש לא אחת למלאכת האיזון בין שני אינטרסים אלה (ראו למשל עניין רוטמן, פסקה 60; עניין קרן תורה ועבודה, בעמ' 372-370; דנ"א 1333/02 הועדה המקומית לתכנון ולבניה רעננה נ' הורוויץ, פ"ד נח(6) 289, 304-303, 312 (2004) (להלן: דנ"א הורוויץ); עניין קרסיק, בעמ' 699, 712, 719).
71. נפתח בצד הזכות לקניין. כידוע, הפקעה היא רכישה כפויה של זכויות פרטיות במקרקעין, המתבצעת על ידי המדינה או מטעמה, למטרה ציבורית, וככלל מתלווה לה תשלום פיצויים (ע"א 261/84 רפאלי נ' חנניה, פ"ד מ(4) 561, 565 (1986); נמדר – הפקעת מקרקעין, בעמ' 117-116). הפקעה, מעצם טבעה, פוגעת בזכות הקניין של הפרט ובחירותו להחזיק בקניין פרטי. זוהי נטילה שלטונית של קרקע מידי אדם בניגוד לרצונו למען מטרה ציבורית (ע"א 3159/09 חברת רכבת ישראל בע"מ נ' בית עדה, [פורסם בנבו] פסקה מג (28.4.2013) (להלן: עניין בית עדה); עניין רוטמן, פסקה 61; דנ"א הורוויץ, בעמ' 335).
72. עוד טרם חקיקתו של חוק היסוד הוכרה זכות הקניין כזכות יסוד של האדם בישראל (דנ"א הורוויץ, בעמ' 326; עניין פייצר, בעמ' 655; בג"ץ 67/79 שמואלזון נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(1) 281, 284 (1979); ע"א 216/66 עירית תל-אביב-יפו נ' אבו דאיה, פ"ד כ(4) 522, 546 (1966) (להלן: עניין אבו דאיה)). עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו זכתה השמירה על הקניין למעמד של זכות חוקתית (סעיף 3 לחוק היסוד; עניין קרסיק, בעמ' 658, 712-710). סעיף 3 לחוק היסוד מורה כי "אין פוגעים בקנינו של אדם", אלא מקום שבו הדבר נעשה בהתאם לתנאי פסקת ההגבלה (כאמור בסעיף 8 לחוק היסוד). חוק היסוד ביצר אפוא את מעמדה הרם ממילא של זכות הקניין במשפטנו, חיזק את מעמדה הנורמטיבי והוא משמש מקור לבחינת חוקתיותם של חוקים אשר נחקקו לאחריו, כמו גם מקור פרשני עבור דברי חקיקה שקדמו לו (ראו עניין רוטמן, פסקה 63 והאסמכתאות שם; עניין קרן תורה ועבודה, בעמ' 370; ע"א 2281/06 אבן זהר נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 46 לחוות דעתו של השופט י' דנציגר (2010) (להלן: עניין אבן זהר); עניין קרסיק, בעמ' 713; ע"א 2515/94 לוי נ' עיריית חיפה, פ"ד נ(1) 723, 738-737 (1996); דנג"ץ 4466/94 נוסייבה נ' שר האוצר, פ"ד מט(4) 68, 86 (1995) (חוות דעתה של השופטת ד' דורנר) (להלן: עניין נוסייבה); ע"א 1188/92 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים נ' ברעלי, פ"ד מט(1) 463, 483 (1995); רע"א 7112/93 צודלר נ' יוסף, פ"ד מח(5) 550, 562 (1994)). ואכן, נקבע כי "לאור מעמדה החוקתי של זכות הקניין גם פקודת הקרקעות צריכה להתפרש לאור וברוח הוראותיו של חוק היסוד" (בג"ץ 3100/05 שטוקלמן נ' מינהל מקרקעי ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 24 (17.8.2009)).