73. ככל זכות, גם זכות היסוד של הפרט לקניין אינה זוכה להגנה מוחלטת ויש לאזנה אל מול הצרכים הציבוריים השונים, המתבטאים לעיתים בצורך בהפקעת מקרקעין (דנ"א הורוויץ, בעמ' 299; נמדר – הפקעת מקרקעין, בעמ' 33-32). בהקשר זה ההנחה היא שזכות הקניין של הפרט מקימה עמה גם חובות, כלפי הציבור והחברה, כך שבעל הזכות נושא באחריות גם כלפי צרכים קולקטיביים (עניין מח'ול, פסקה 14). עמדתי על כך בעניין רוטמן:
"מול זכותו של הפרט להגנה על קניינו עומד אינטרס הציבור [...] בבסיס הסמכות להפקיע מקרקעין ולהסב את השימוש בהם לטובת הציבור עומד הצורך לאפשר לחברה מאורגנת לספק לחבריה שירותים ומוצרים שהשוק החופשי מתקשה לספקם באופן מיטבי ויעיל. רכישה רצונית של חלקות מקרקעין רבות הדרושות למימוש מטרה ציבורית ומצויות בבעלותם של פרטים רבים, כרוכה בהוצאות עסקה גבוהות הנובעות, בין היתר, מבעיות תיאום ומחשש להתנהגות אסטרטגית-אופורטוניסטית מצד בעלי החלקות. מגבלות אלו מערימות קשיים ניכרים להגיע לתוצאה יעילה ומצדיקות התערבות שלטונית [...] מטעמים אלו נתפס מוסד ההפקעה כ'הכרח בל-יגונה' [...] מוסד זה הוא חלק בלתי-נפרד מארגז הכלים העומד לרשותן של רשויות התכנון בהגשמת תפקידן הציבורי והוא עובדה קיימת בשיטתנו" (שם, פסקה 64).
74. הנה כי כן, זכות הקניין של הפרט מזה ואינטרס הציבור מזה הם שני אינטרסים שההתנגשות ביניהם עוברת כחוט השני בדיני ההפקעות כולם. לא אחת נעשה שימוש בכלי הפיצויים לבעל המקרקעין כאמצעי ליצירת איזון ראוי בין השניים (עניין בית עדה, פסקה מ"ו; עניין קרן תורה ועבודה, בעמ' 372; ע"א 272/59 מרכז וולובסקי בע"מ נ' מרכז החרש והאומן בע"מ, פ"ד יד 2101, 2119 (1960)). הפיצוי הכספי מרכך את הפגיעה הכלכלית בבעל הקרקע, הגם שאין הוא נותן מענה לפגיעה באוטונומיה של הפרט כתוצאה מהכפייה הגלומה במעשה ההפקעה (ע"א 7043/14 חברת הכשרת הישוב בישראל בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 10 (1.5.2016)). על כן הזכות לפיצויי הפקעה מהווה, ככלל, תנאי למידתיותו ולחוקיותו של מעשה ההפקעה עצמו (ראו דנ"א ארידור, פסקה 1 לחוות דעתי). עמד על כך המשנה לנשיא מ' חשין:
"פיצויי הפקעה באים תחת נכס הקניין, ונועדים הם לתפוש את מקומו של הקניין. אופיים אופי של קניין הוא, אופי של נכס. תחת נכס המקרקעין שהופקע בא נכס שלבושו לבוש פיצויים הוא, ותוכו הוא נכס קניין. כספי הפיצויים הם תחלוף לקניין, וקווי אופי של הקניין עוברים – ולו בחלקם – אל הפיצויים שבידי הרשות" (עניין ארידור, בעמ' 460-459).