104. שיקול אחד – וזהו השיקול המרכזי – עניינו שיעור הפגיעה במקרקעין בשל ירידת ערך החלק הנותר. ככל שהפגיעה במקרקעין שנותרים בידי הנפקע היא בשיעור נמוך יותר, כך הפגיעה בפרט קלה יותר – והטלת הנטל להתחשב בקהילה שהפרט נמנה עליה הופכת מידתית יותר. אזכיר כי פסיקתנו הכירה לא אחת, במסגרת דיון בפגיעה במקרקעין כתוצאה מפעולות הרשות, בכך ש"פגיעה של מה בכך" יכולה שלא להקים זכות לפיצויים כלל (ראו עניין קרן תורה ועבודה, בעמ' 399, 402 (חוות דעתו של השופט י' דנציגר); עניין אבן זוהר, פסקה 51 לחוות דעתו של השופט י' דנציגר; עניין פרי הארץ, בעמ' 651-650). לעומת זאת, במקרים שבהם חלה ירידת ערך שאינה זניחה בערכה של יתרת המקרקעין שנותרת בידי הבעלים, הימנעות מפיצוי משמעה פגיעה ממשית בערך היתרה, הנוספת על הפגיעה שמסבות הוראות ההפחתה – וכפועל יוצא פגיעה בלתי מידתית ובלתי שוויונית בפרט. מרכזיותו של שיקול זה – שעניינו ערכים מספריים-אובייקטיביים של הפגיעה בערכה הכלכלי של החלקה – מוכרת היטב בפסיקתנו, ששבה וקבעה כי מידת הנזק הכלכלי שנגרם לפרט היא שיקול מרכזי לשם הכרעה כי לא ישולם פיצוי בגין פגיעה במקרקעין (לקביעה דומה במסגרת דיון בסעיף 200 לחוק התכנון והבניה ראו עניין רשות שדות התעופה, פסקאות 108-107; ע"א 8825/07 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה רמת גן נ' י.פ.ה.ר פרדסים לפרי הדר בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה מ"ב (22.8.2012); עניין הורוויץ, בעמ' 927-926; עוד במסגרת הדיון בסעיף 200 לחוק, הוכר בפסיקתנו כי פגיעה של 3%-2% היא בגדר "זוטי דברים" (ראו עניין רשות שדות התעופה, פסקה 111)). ויודגש: על מנת לתחום את היקפה המספרי של הפגיעה ביתרת מקרקעיו של הפרט, אין להתבונן אך על אחוז ירידת הערך של החלק הנותר בלבד, אלא יש לבוחנו למול שווי הקרקע עובר להפקעה בכללותה. כך, שכן אפשר שהיתרה היא חלק גדול מהחלקה, ועל כן גם ירידת ערך של אחוזים מעטים (בשווי היתרה) משמעותה ניכרת בהשוואה לחלקה כולה; ומנגד, אפשר שהיתרה מהווה חלק קטן מהחלקה, כך שגם ירידת ערך בשיעור ניכר לא תהא פגיעה משמעותית בבעל המקרקעין, בנתון לשוויה של החלקה כולה. למשל, אם יתרת החלקה היא 2% מהחלקה כולה, וזו ספגה ירידת ערך בשיעור 50%, הרי שירידת הערך שחלה לגבי המקרקעין בשלמותם היא בשיעור של 1% בלבד, שהוא על פני הדברים בגדר "פגיעה של מה בכך".
105. שיקול שני עניינו השוויון במימון עליו עמדנו. לפי שיקול, זה יש מקום – ובפרט במקרים שבהם הפגיעה ביתרת המקרקעין היא בשיעור נמוך – שהשר יביא בחשבון את מידת התממשותו של עיקרון השוויון במימון, ויבחן אם בעלים שונים של חלקות סמוכות נושאים גם הם בנטל מעשה הפקעת הרשות הספציפי שמובא לבחינתו. כלומר, ככל שהנטל אינו מונח אך לפתחו של נפקע אחד, אלא מתחלק בצורה שוויונית יחסית בין חברי הקהילה ולמצער בין שכניו של הנפקע – עשוי הדבר להיות טעם נוסף שלא להעניק פיצויי סבל לנפקע שלא הושבחה יתרת חלקתו בנסיבות העניין.