106. שיקול שלישי נוגע למידת התגשמותם של ערכים קהילתיים המגולמים במטרת ההפקעה הספציפית. ככל שהאינטרס הקהילתי הגלום בהפקעה דומיננטי יותר – כך תתגשם בצורה מובהקת יותר התכלית ה"קהילתית" בנסיבות העניין, והפגיעה בקניין כתוצאה מהפחתת שוויה של יתרת המקרקעין יכול שתיחשב כסבירה בנסיבות העניין. בצד האמור, שיקול זה כשהוא עומד בפני עצמו, לא יהיה בו כדי להצדיק פטור מפיצויי סבל, אלא יש לבחנו במסגרת מכלול השיקולים האחרים הניצבים לפני השר במסגרת הפעלת שיקול דעתו.
107. אלה מספר שיקולים, שאינם בגדר רשימה סגורה, אשר בהתקיימם עשויה להשתנות נקודת האיזון. כאשר הפגיעה היא בשיעור נמוך; כאשר מתגשם עקרון השוויון במימון; וכאשר מעשה ההפקעה מגשים ערכים "קהילתיים" דומיננטיים הגלומים בחובו – ייתכן שיהיה ראוי שלא להעניק פיצויי "סבל" כאמור, כך שיחול החריג לכלל שעליו עמדנו. הנחתנו היא כי השר יקבע אמות מידה להפעלת סמכותו בהתאם לעקרונות שאותם אנו קובעים בפסק דיננו זה.
108. לטעמי פרשנות זו – הקובעת כלל וחריג – מוצדקת נוכח מכלול השיקולים הצריכים לעניין. היא משמיעה תוצאה הוגנת, שכן היא מבטאת כלל שלפיו ברגיל הפקעה חלקית שלא השביחה את יתרת המקרקעין מחייבת בפיצוי בגין הפגיעה ביתרה; והיא שוויונית, שכן היא אינה מטילה נטל עודף על הפרט לשאת במחיר הפקעה שבאה לשרת קבוצה של אנשים. היא מביאה לידי ביטוי את העיקרון שלפיו השיקול הקהילתי הוא אך אחד מן השיקולים הצריכים לענייננו, שעליהם עמדנו במסגרת הדיון בתכליות והשיקולים הרלוונטיים לענייננו, ואין הוא בהכרח השיקול אשר מכריע את הכף. פרשנות זו אף עולה בקנה אחד עם התחקות אחר התכלית הסובייקטיבית של דבר החקיקה, אשר לימדה כי המקרה הטיפוסי שעמד לנגד עיניו של המחוקק בקבעו את הוראות ההפחתה בחוק התכנון והבניה (וכן ב"גלגולים" קודמים, במסגרת הפקודות המנדטוריות) הוא שיתרת המקרקעין מושבחת עקב ההפקעה החלקית – ולא כך בסוגי המקרים הרלוונטיים לדיוננו. נוסף על כך, גם שיקולים של הרמוניה נורמטיבית תומכים בפרשנות זו. פרשנות כאמור עולה בקנה אחד עם העיקרון שנפסק בעניין רוטמן – שם נקבע כלל כי הפקעה חלקית שלא השביחה את יתרת המקרקעין מקימה חובה לתשלום פיצויי סבל; והיא דומה לזו שהציגה הפסיקה ביחס לתנאים אשר בהתקיימם לא ישולמו פיצויים בגין פגיעה במקרקעין לפי סעיף 200 לחוק התכנון והבניה (עניין רשות שדות התעופה, פסקה 107; דנ"א הורוויץ, בעמ' 305-303; עניין הורוויץ, בעמ' 943-942).