115. נקודת המוצא העקרונית היא כי הלכה שיפוטית חדשה היא בעלת תוקף פרוספקטיבי (תחולה לעתיד) ורטרואקטיבי (תחולה בעבר) על עניינים תלויים ועומדים (עע"ם 7335/10 קצין התגמולים – משרד הבטחון נ' לופו, [פורסם בנבו] פסקה נט (29.12.2013) (להלן: עניין לופו); רע"א 8925/04 סולל בונה בניין ותשתיות בע"מ נ' עזבון המנוח אחמד עבד אלחמיד ז"ל, פ"ד סא(1) 126, פסקה 5 לחוות דעתו של הנשיא א' ברק (2006) (להלן: עניין סולל בונה). לעמדתו הנפרדת של המשנה לנשיא (בדימ') מ' חשין, שלפיה נקודת המוצא היא שתחולתה של נורמה חדשה תהא פרוספקטיבית בלבד, ואילו החריג הוא תחולה רטרוספקטיבית הנוספת על התחולה הפרוספקטיבית, ראו שם, בעמ' 158-157). לכלל זה שהתקבל בפסיקתנו נקבע חריג בעניין סולל בונה, שלפיו להלכה חדשה יכול להינתן תוקף פרוספקטיבי בלבד בנסיבות מסוימות.
116. נפסק כי חריג אחרון זה יחול כאשר קיים אינטרס הסתמכות לגיטימי ומשמעותי ראוי להגנה – למשל, הסתמכות של הרשות המפקיעה על ההלכה הישנה (שם, בעמ' 150; עניין קרסיק, בעמ' 693-691), אשר ניהלה את עניינה בנתון למצב המשפטי ששרר עובר לקביעת ההלכה החדשה (ראו למשל ע"א 4243/08 פקיד שומה גוש דן נ' פרי, [פורסם בנבו] פסקאות 35-34 לחוות דעתו של המשנה לנשיאה א' ריבלין (30.4.2009) (להלן: עניין פרי)). ברם, בקיומה של הסתמכות משמעותית אין די, אלא נדרש כי יהא זה מצב שבו לא ניתן לענות על אינטרס ההסתמכות באמצעות הגנות הלקוחות מדינים אחרים (עניין מבטחים, פסקה 32; דנ"א 3993/07 פקיד שומה ירושלים 3 נ' איקאפוד בע"מ, [פורסם בנבו] פסקאות 46-45 לחוות דעתה של השופטת (בדימ') א' פרוקצ'יה (2011)).
117. ודוקו: על מנת שיחול החריג, אין הכרח שההלכה החדשה תשנה מהחלטה קודמת של בית המשפט. נקבע לא אחת שגם במקרים שבהם אין הלכה קודמת סותרת, יכול שיהיה מוצדק לקבוע כי הלכה חדשה תחול פרוספקטיבית בלבד. כך למשל, בעניין פרי, שנדון במותב מורחב, נפסק כי ההלכה שנקבעה שם תחול פרוספקטיבית בלבד, משום שזו חייבה שינוי משמעותי בדרך שבה פעלו רשויות המס שנים ארוכות (שם, פסקה 35 לחוות דעתו של המשנה לנשיאה א' ריבלין); ראו גם עניין אי.בי.סי, שם ציינתי כי עמימות במצב המשפטי, שאיננה זרה לתחום דיני הארנונה, עשויה להוביל לכך שיהיה צורך להחיל הלכה חדשה פרוספקטיבית בלבד (עע"ם 867/11 עיריית תל אביב-יפו נ' אי.בי.סי ניהול ואחזקה בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 44 לחוות דעתי (28.12.2014)); ובדומה, בעניין עמר נקבע כי יש מקום להחיל את ההלכה החדשה שנקבעה שם באופן פרוספקטיבי בלבד, שכן משך שנים ארוכות לא דן בית משפט זה – וממילא לא הכריע – בסוגיה שעמדה במרכזה של הפרשה שנדונה שם, שעניינה הדרך שבה צריך לנהוג בחלקי מטרים רבועים לצורך חיוב בארנונה (רע"א 2453/13 עמר נ' עיריית חדרה, [פורסם בנבו] פסקה 43 (14.4.2015)).