118. הנה כי כן, במקרים המתאימים יש להורות כי הלכה או נורמה חדשה תהא בעלת תחולה פרוספקטיבית בלבד. יצוין כי גם קביעה שלפיה תחול על ההלכה תחולה פרוספקטיבית אינה סופה של הדרך, שכן תחולה פרוספקטיבית עשויה ללבוש צורות שונות מן הבחינה המעשית, ונדרש להכריע גם ביחס אליהן. כך, יכול שייקבע כי אף שההלכה החדשה תחול אך לעתיד לבוא, באורח חריג תחול ההלכה החדשה כבר בעניינם של הצדדים להליך הקונקרטי שבו היא נקבעה (עניין קרסיק, בעמ' 692), או לחילופין כי ההלכה החדשה תחול מעתה ואילך, לרבות על תיקים התלויים ועומדים בבתי המשפט. עמד על כך השופט א' א' לוי:
"תחולה פרוספקטיבית כוללת מספר תת-חלופות, שמביניהן ניתן למנות תחולה 'פרוספקטיבית טהורה' שצופה פני עתיד ואינה חלה אף על הצדדים המתדיינים עצמם, או למשל גישה פרוספקטיבית-רטרואקטיבית הדוגלת בהחלת ההלכה החדשה על מקרים עתידיים, וגם על אלה התלויים ועומדים אותה שעה בבתי המשפט. בצד כל גישה מגישות אלו נמצא יתרונות רבים אך גם חסרונות לא מעטים [...] הקושי ליישב בין האינטרסים השונים – ההסתמכות מחד, וההכרח לסטות מתקדים ישן, מאידך, הוליד את רעיון התחולה הפרוספקטיבית של התקדים החדש" (עניין אסלן, פסקה 13).
119. בכל הנוגע לקביעותינו נושא ההליך דנא, סבורני כי מן הראוי להחיל את החריג שנקבע בעניין סולל בונה, כך שההלכה תחול על הפקעות שמועד הודעת ההפקעה בעניינן הוא מאוחר למועד מתן פסק דין זה. עמדתי זו מבוססת על אי-הבהירות ששררה עד כה באשר לפיצויים שיש להעניק בגין הפקעה חלקית מכוח חוק התכנון והבניה שלא השביחה את ערך יתרת הקרקע (בנסיבות דומות השוו דנ"א ארידור, פסקה 11 לחוות דעתו של הנשיא א' גרוניס). כך, ניתן למצוא פסקי דין שונים של בית המשפט המחוזי אשר הכריעו לכאן ולכאן בשאלה האמורה בה אנו מכריעים כעת (ראו ההפניות בעניין רוטמן, פסקה 93); ולכך יש להוסיף כי בפסק הדין בעניין רוטמן – אשר כאמור הכריע בשאלה דומה ביחס להפקעה שבוצעה מכוח פקודת הדרכים – לא קבענו מסמרות בעניין השאלה הנוגעת להפקעה שבוצעה מכוח חוק התכנון והבנייה, שלא נדרשה להכרעה במקרה ההוא (שם, פסקה 110).
120. המענה לשאלה הניצבת לפנינו בהליך זה לא היה ברור עד כה, ובנסיבות אלו סמכו הרשויות המקומיות על כך שהן לא תחובנה בפיצויים בגין ירידת ערך יתרת הקרקע בשל הפקעה חלקית מכוח חוק התכנון והבנייה (ונזכיר כי אף ששיקול הדעת הוא לשר הפנים ושר האוצר, לפי הוראות חוק התכנון והבניה ופקודת הקרקעות פיצויי הסבל משולמים, בסופו של יום, מתקציבן של הרשויות המקומיות). הטלת חובה על הרשויות המקומיות לפצות "אחורה" בגין הפקעות שבוצעו תחת משטר משפטי שבו לא הוכרה חובה לפצות בפיצויי סבל בנסיבות שעליהן עמדנו תטיל עליהן נטל כלכלי בלתי מבוטל, שלא הובא במניין שיקוליהן והן לא נערכו לו (וראו להכרעה דומה במישור התחולה בזמן, שלפיה יש להתחשב בהנחות תקציביות לגיטימיות של כלל הרשויות הקודמות שסמכו על הדין ששרר עובר למתן ההלכה החדשה: עע"ם 8832/12 עיריית חיפה נ' יצחק סלומון בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 9 לחוות דעתו של השופט (כתוארו אז) ח' מלצר (15.4.2015)). בנסיבות אלו, סבורני כי מן הראוי שההלכה בענייננו תחול באופן פרוספקטיבי, ביחס להפקעות שהודעה לפי סעיף 5 לפקודת הקרקעות תפורסם בהתייחס אליהן ממועד מתן פסק דין זה ואילך.